בכיתי הערב במקלחת.
אני בוכה כשרע לי
בוכה כשטוב לי
בוכה כשמתפללת...
זאת אומרת אם הבכי יוצא.
בדרך כלל הוא נתקע בדרך. בבטן, בגרון, בעיניים, בלב... רק שלא יגיע לסינוסים.
אבל הערב הוא יצא.
אבל לא הצלחתי לגמרי להבין למה.
אולי כי פוחדת שהטוב הולך להיגמר.
כי השבת היתה שקטה ויפה כל כך.
ואולי מחכה לנו סערה?
ימים יגידו. הלוואי ואני פוחדת סתם.
והשיר הזה...
בשבת הוא קצת התנגן לי.
ובמוצש קצת רציתי.
ובזכות איש אחר מכוכב אחר שלפתי את הגיטרה.
היה עליה הרבה אבק.
וניגנתי לי.
האצבעות שלי מהר מאוד נראו כמו אצבעות של מישהי שלא ניגנה מזמן וחטפה תוך דקות סימנים של מיתרים. אבל בכל זאת ניגנתי.
וסיפרתי לאיש מהכוכב האחר, נראה לי שהוא היה גאה בי. ואולי גם קצת בעלי היה גאה.
אחר כך החזרתי את הגיטרה וצללתי שוב לתוך בליל של שמחה, שאלה, תקווה ופחד.
שאלתי לא מזמן על הרס עצמי.
אחת התשובות המוזרות שקיבלתי כנראנ תפורה עלי בול: אנחנו הרי רוצים שלווה ושקט, ואתם יודעים איפה יש שלווה ושקט?
כמו שאומרים בפולנית : אני אנוח בקבר
אל תדאגו. כנראה שאני לא אנוח בקרוב...
ליל מנוחה גם לכם
מקווה שלפחות החלומות יהיו קצת שקטים.
