מעבר להרי החושך

לפני רגע הייתי ראש צוות.
המשימה אמנם לא היתה ענקית וסוערת... אבל אני הייתי אחראית.
ואנשים ידעו מה לעשות, ואם לא ידעו, הם שאלו אותי. והייתי חזקה וחכמה ויודעת. ורגועה.

וזהו.
יצאתי מהתחנה.
אני מחכה לפגישה לא ברורה עם המשפחה של המטריד.
מתפללת שהוא לא יבוא.
והאישה היודעת והחזקה ממקודם נעלמה לחלוטין. יש פה אישה מפוחדת, שמסתירים ממנה פרטים, והיא מבולבלת ולחוצה ומציגה תסמינים של התקף חרדה קלאסי.

ואני שתיהן.
ועברו רק רבע שעה והכמה מטרים שבין התחנה של מדא ירושלים לתחנה המרכזית.