מעבר להרי החושך

איך בא לי לחזור למה שהייתי פעם. פשוטה וטהורה כזאת. רצונות פשוטים, בלי תסבוכות וכאבים. בלי הטרדות.
סתם אני בידיים של הגבר שלי. שאוהב ורוצה אותי. זהו. מה יש כל כך להסתבך?!?!?

חברות, דודה שלי, האחים שלי, הגיסות... כולם לאט לאט קולטים. את הפחד. את הלחץ... והם מנסים לחבק ולעודד.
וזה שוב גורם לי לרצות להיות טובה. טובה ופשוטה, כמו שהייתי פעם. 

נראה לי שהדלק שלי לחיים זה חום ואהבה. זה הגיוני שזה ככה? הלוואי והיה אפשר פשוט לקבל אותם בבית...

שתהיה שבת שלום 

ורק אור וטוב (כמו שהייתי מאחלת פעם לכולם)

מבולבלת