לפני שנתיים. 3 באוגוסט 2022 בשעה 8:51
אני רוצה עוד ילדים.
אני רוצה להביא חיים.
רואה חברות שגדלו עם כמה וכמה אחים ואחיות וכיף להן. יש להן מן חבורה תומכת כזאת וביחד שאי אפשר להסביר. והילדים שלי מבקשים אחים... וגם אני צמאה לחוויה הזאת של הריון ולידה. של חולשה פיזית ועוצמה של יצירת חיים. של כאב ושמחה.
אבל רוצה שהפעם הקן ירגיש לי בטוח. מוגן. עוטף. אני לא אחליש את עצמי שוב בלי לדעת שיש לי ולילדים הגדולים שלי מקום יציב ובטוח להיות בו בזמן החולשה הזאת...
אני מתפללת שזה יהיה הקן הזה, שמישהו יטרח להבין שהוא צריך לבנות לו קירות ולא לנעוץ לי סכין בגב כשאני חלשה ופגיעה. רוצה שזה יהיה זה כי ככה הכי פשוט. ככה יהיה הכי קל לילדים. ככה רציתי בהתחלה.
אבל העיקר שיגיע כבר. שאדע למי אני שייכת. שאמצא כיוון ברור ללכת אליו ואוכל לצאת כבר למסע.
מבולבלת
