מעבר להרי החושך

אני מעריצה של שליטה עצמית.

זה לא שלי יש שליטה עצמית מלאה. לכל אחד יש את החולשות שלו.

אני למשל חולת שוקולד. מעולם לא גנבתי שוקולד, אבל כל ההבטחות לדיאטה...

לא. ביקור במפעל של עלית לא עזר. רק החמיר את המצב.

אני גם לא מצליחה ולהתגבר ולהפסיק לפצוע את עצמי... חולשה.

אבל בכל זאת, אני יודעת שמותר האדם מן הבהמה, ויש מצבים שאני מתגברת. בטח אם התאווה שלי גוררת איתה פגיעה או פלישה למרחב של האחר. (נראה לי להתחנן לקובייה מהשוקולד שלך זה לגטימי. לקחת בלי רשות לא)

בעלי בגדול הוא אדם ששולט בעצמו. ואני מעריצה שליטה עצמית.

יש לו רק בעיה אחת קשה של חוסר שליטה עצמית: הוא לא יכול לראות מילה טובה בלי לקרוא.

הוא לא שם לב, זה חזק ממנו. זה פשוט "קורה לו".

אמרתי מותר האדם מן הבהמה... ראיתם פעם בהמה שיודעת לקרוא?

(סתם נהנית לבכות לכם. אני מהאלה שרגישים לזה שקוראים את הדברים שלהם בלי שהם ידעו. אני לא מסתירה מבעלי כלום. אבל... אם אפשר להגיד "אני עומד לקרוא את"... אני שונאת לתפוס אותו על חם. זה משפיל כזה...)