לפני 7 שנים. 30 בספטמבר 2016 בשעה 0:39
טוב... אולי הסאגה מתחילה קצת לבוא לסיומה.
(הסאגה של החוסר סבילות למגע. לא באמת אפשר להיפטר ממני כל כך מהר)
אז בעלי הגאון עטף אותי היטב בשמיכה חורפית (תקנאו במזג אויר שלנו) ובהתחלה חיבק ואפילו מעך, אבל רק דרך השמיכה (שהיתה עבה...) לאט לאט זה עבד...
ואז כעסתי על עצמי, על העולם ושוב על עצמי, ועשיתי מלא שטויות, וצעקתי ובכיתי...
ועכשיו מתחשק לי להתכרבל כמו חתולה ולישון לו בידיים.
זהו, נראה לי שאני קצת שונאת אותו, בעיקר כי אני שונאת אותי, אבל בסופו של יום, טוב שאפשר לפעמים לקבל חיבוק.
עכשיו רק נשאר לזכור להיות מוכנה לכל, כשאני בסביבת הנסיכה שלי...
לילה טוב
