לפני 7 שנים. 12 בנובמבר 2016 בשעה 17:54
ביום שישי האחרון אמרתי לעצמי שאולי הגיע הזמן לקבור את כל החלומות.
הם הרי לא יתגשמו.
את תצטרכי לבחור בסוף בין האור של חייך לבין הנטיות שלך. הם לעולם לא יסתדרו ביחד. אי אפשר לרקוד על שתי החתונות.
הייתי מפוכחת ממש וגם קצת מאוכזבת.
יודעת שאפשר לקבור חלומות. אפשר להדחיק נטיות.
מותר להתאבל על החלומות, מותר לבכות.
אבל אז צריך לקבור אותם הכי עמוק שאפשר.
להדחיק אותם.
להתעסק במשהו אחר.
להרפות.
להניח.
לשכוח.
קברתי כבר כמה חלומות. ברור שעם כל חלום שקברתי משהו בי כבה ומת.
אני שונאת סופים. שונאת פרידות. ושונאת לקבור את החלומות שלי.
יש לי חלום אחד שעוד מפרפר. מסרב לגווע.
יש גם עוד כמה חלומות חיים.
את חלקם אולי מותר להמשיך לחלום.
את חלקם אולי עדיף לקבור. לטובתי.
לפחות ככה יגידו חכמים ממני.
אני רק פוחדת מה יקרה אחרי שאסיים לקבור את כל החלומות?
