מעבר להרי החושך

רוב החברות שלי פמיניסטיות.

כן. אפילו האברכיות מהר המור, הן אלה שעובדות, מפרנסות ומתחזקות את הבית. הן שר הפנים ושר החוץ.

אני שונה בנוף הזה.
אוהבת שבעלי מחליט.
אוהבת שהוא יודע הכל.
אוהבת שכמה שאני לומדת הלכה, הוא הפוסק של הבית. מקסימום הוא שואל את הרב שלו.
אוהבת לקבל ממנו אישור לכל דבר.
אוהבת שרק הוא מחזיק בכרטיס אשראי.
אוהבת להתקשר לפני שאני קונה שמלה.
אוהבת שהוא צוחק ומסביר למה נשים לא צריכות ללמוד גמרא.

אוהבת שאיכשהו כל פעם מחדש יוצא שדעתי באמת קלה.

יש כמה הלכות שדומות בין ההלכות של אישה להלכות של עבד.
חברותי נוטות להזדעזע ולהגיד שזה מתאים לעולם שבו יש עבדות.
בימינו, הן אומרות, גם הנשים בנות חורין.

ובינתיים אני נשארת שבויה, בשיח הפמיניסטי הזה. שהוא כל כך לא אני...