לפני 7 שנים. 29 במאי 2017 בשעה 23:37
בעיקרון, ממש בא לי את השיר הזה:
אפילו קצת בא לי שאני זאת שלא תהיה.
מהימים האלה שאת רק רוצה לברוח. אולי גם לדפוק את הראש בקיר.
להתחבא איפושהו.
בטח שלא לחגוג עם כולם...
אבל.
אני רוצה לקוות שיום אחד
"מבין השמשות כזמירות חדשות
יעלו לאיטם
הפרחים כן, תראי, בהירים, בהירים
ואותם רגעים שבאים בעיתם
להפוך מציאות לשירים..."
(עידית חכמוביץ')
חג שמח!