היתה לי הרגשה שזה יגיע מתישהו.
אני אצטרך לכתוב על זה.
אני מסתובבת עם חצאיות שמטאטאות את הרצפה
מצטטת את הרב קוק
צורכת סיפורים חסידיים כמו מסוממת...
אני צריכה לכתוב משהו ישיר על זה שאני דתיה.
זה לא הולך להקיף לא אותי, ולא את כל התורה על רגל אחת, אבל זה משהו.
זה עלה בתגובה לאחד הבלוגים הכי מדהימים פה
זה שגרם לי לתהות לפעמים אם התחלתי להימשך לנשים...
בכולופן, היא כתבה לי בתגובה לתגובה... שהייתי מנדה אותה מהבית כנסת.
אני אתחיל מהיחסים שלי עם אלוקים
זה יחס אישי.
הוא נגע לי בנשמה
זה עשה לי טוב
החלטתי שאני רוצה לנסות ללכת בדרך שלו
אבל אני לא כזאת צדיקה.
לא הכל הולך לי.
בחרתי בסביבה שאמורה להקל על החיים בנושא
העיר שלי היא ירושלים
יש יותר בגדים צנועים בחנויות
יש יותר מסעדות כשרות
ביישוב רק רופאים אחיות ואנשי ביטחון נוסעים בשבת
חיים קלים
לכאורה.
כבר סיפרתי לכם שאני אוהבת לפצוע את עצמי?
אתם חושבים שאני מצליחה להפסיק בשבת?
אתם יודעים שאם יורד דם זה כמו להדליק אור בשבת?
אז בעצם אני דוסה שמחללת שבת.
לא בלי ייסורי מצפון, אבל...
אני נופלת.
שוב ושוב
ושוב.
על רכילות ולשון הרע אני לא אדבר פה
גם אני קוראת עיתונים.
גם אם הם מגזריים, הם לא תמיד נקיים מהעניין הזה.
ויש עוד המון דגומאות.
איפה אתם בסיפור הזה?
אם נולדתם לאמא יהודיה, אני מאמינה איפושהו שגם לכם זה יעשה טוב לעבוד את ה'.
אבל אני חושבת שזה לא עובד אם הוא לא נוגע לכם בנשמה.
גדולים וטובים ממני ינסו לקרב אתכם
אני בשיא האגואיסטיות אשאר לי להתחבא בחור שלי.
באמת שאני רוצה שתעשו מה שטוב לכם.
(אתם מחללים שבת בפרהסיה? פשוט אני אגיש לכם יין מבושל. השאר זה בינכם לבינו)
לנדות מהבית כנסת?
כאילו, מי אני שאני יכולה לדעת שאני יותר טובה ממישהו כאן?
נכון, אם תבואי ממש לא לבושה אני אנוע בחוסר נוחות.
אולי השכנה שלי לספסל תעיר לך משהו.
לא, לא צריך חצאית.
את יודעת.
רק שלא נרגיש כאילו באת להפגין נגדנו
מכנסיים לא צמודים וחולצה עם שרוול קצר זה ממש סבבה.
מכירה כאלה שבאות ככה קבוע באמצע שבוע.
אבל איכס.
מגעיל לי להתעסק בבגדים.
מרגיש לך הולם, לא באת להפגין, יאללה, תבואי.
גם אם את מנשות מחסום Watch אם באת להתפלל ולא ליצור פרובוקציה
בואי! בשמחה!
היחידים שצריך לנדות אותם מהבית כנסת זה גברים שמתנחלים בעזרת נשים של בית כנסת אורתודוקסי.
ולגלות לכם סוד?
גם אותם לא מנדים.
ולא, לא מדובר בכאלה שלא מבינים בהלכה, או כאלה שלא שמו לב.
זה לרוב אלה עם הציציות המתנפנפות והזקן הארוך.
אותם הייתי מגרשת ראשונים
גזל כבשת הרש ממש.
טוב, הייתי אומרת שזה הזמן לצאת מהארון
אבל אני לא ממש נמשכת לנשים
אז מה הסיפור שלי עם הבלוג המהמם של ההיא שבטוח יודעת שכתבתי עליה ואם היא תרצה היא תגיב ותגלה לכם?
הוא כתוב יפה
קסום
מסתורי
מעורר הזדהות.
ואני כל כך בודדה עם הסטייה שלי
שלפעמים בא לי לחזור לאולפנה
לצרות ששייכות לכולן
לתרגל מתמטיקה עד שיוצא עשן מהאוזניים
לפחד מהבגרות בספורט (אולפנה של חננות אנחנו)
לא להבין למה התכוון המשורר
ובעיקר, להיות יחד עם שותפות לצרה.
הבגרויות כבר מאחורי
אבל אני לפעמים עדיין רוצה לקבל חיבוק דביק (כמו באולפנה) מסוג של שותפה לצרה.
תבואי?
ואת המהממת
אני חייבת לבקש ממך סליחה
אני אשתדל להניח לך
אבל אני מהאלה שנופלים
שוב ושוב
ושוב
תסלחי לי?
