למתמחה הקטנה גדולה
"מה נשיר עליהם מה נשיר
הם עושים זאת יפה מאיתנו
בעצמם הם כותבים להם שיר
ואפילו ספרים כבר נתנו..."
יש דברים שאין איך להבין אותם.
או להכיל אותם.
יש דברים שעל רוב בני האדם הם ככה, ויש כאלה שזה רק משהו פרטי אצלי.
כשנתקלים במשהו כזה, עם עצמה, יופי, וקסם... לא יודעים איך להגיב.
יש בליל מוזר כזה של רגשות.
רוצים לעזור.
רוצים לחבק.
לגעת
רוצים להתפעם.
רוצים שהקסם הזה ידע שאנחנו קיימים
רוצים שהוא ידע שגם אנחנו יודעים שהוא קסם.
והקסם?
הוא לא תמיד רוצה...
לא אותנו ולא את האבק כוכבים שהדבקנו לו פתאום.
ואני, אני תמיד מנסה איכשהו לגשת לקסמים שכאלה. איכשהו לזרום. לגלות ולא לגלות שאני יודעת שהם קסם. לפעמים זה נפלט לי ממש. תמיד זה קשה להסתיר. ולא משנה מה אני אעשה, בסוף יעלו עלי.
גם אלתרמן פגש בתופעה קסומה כזו.
יש כאלה שאומרים שהוא כתב את השיר בציניות.
אבל התופעה קיימת ולי לא נותר אלא לבקש - הבינוה.
"...למולכם האומה על סיפו של הדרור
משתחווה ובוכה הבינוה..."
התביני אותי?
