מעבר להרי החושך

זה כאילו המזג אוויר קרא את הסער הזה שיש לי בפנים והחליט לצאת החוצה.

אפור. מבולבל. מדוכדך. עצור.

הסערה עוד לא יוצאת.

אבל היא תגיע.

ההרגשה הזאת שעל סף החורף.

משהו שעומד להתפרץ.

ואני לא יודעת כמה קשה הוא יהיה ואיך ייגמר.

בשבת החיות בפינת חי היו לא רגועות, כאילו הן מצפות למשהו.

יודעת שהחלום אינו מציאות.

לא מצליחה להשתחרר ממנו.

זה כואב.

זה מטורף.

כל כך רוצה פינה להצטנף בה אל אי של שקט.

מישהו שיעטוף יגן מהרוח, מהסער והגלים.

מהים שלא נותן לי מנוח.

זאת לא המנגינה, אבל המילים...