כבר כתבתי לכם שהפלונטר בין הדמיון למציאות שלי רק הולך ומסתבך?
הפעם הראשונה שראיתי את נפלאות התבונה היתה כשהייתי בכיתה ט. באולפנה. ראינו את זה כל השכבה ביחד.
כנראה שקלטתי לא נכון את הסרט, כי ה"גיבור" של הסרט היה מבחינתי ההוא שלא קיים.
משם הדרך ל-להיות בטוחה שאני דמיון של החברה הטובה והחכמה שלי היתה קצרה.
אני זוכרת איך ישבנו ביחד בחושך בלובי של הבניין שלנו כשהיא מנסה להרגיע אותי.
"אני חושב משמע אני קיים" נשמעה לי אז כמו קלישאה מופרכת למדי.
אגב, אנחנו עדיין חברות. ואני עדיין לא יודעת אם להאמין לה או לא.
הערב, כהרגלי, חיפשתי סרט שאפשר קצת למחוק איתו את השכל. או לפחות לשקוע בצרות של אחרים.
הדרישות היו שיהיה מז'אנר ה"רומנטיקה" אבל לא קומדיה. ואם אפשר שיהיה קצת יותר קצר מ"חלף עם הרוח".
אני חושבת שאלה בקשות צנועות יחסית.
בעוונותי, אני דולה את הסרטים שלי מאתרים לצפיה ישירה. זה רע. אני יודעת. הלוואי והייתי טובה יותר.
בכולופן ראיתי "דרמה, רומנטיקה, מתח" ונכנסתי.
נשבעת, סליחה, מצהירה לכם שלא חשבתי יותר מדי. קראתי שיש רומן בין צעירה יפה לפסיכולוג שלה. זה קצת מעניין, מספיק רחוק מהמציאות שלי (לא הולכת לפסיכולוגים בנים. נקודה. פשוט חושבת שאין להם סיכוי להבין) וכנראה מאוד רומנטי.
"מאהב כפול"
כבר כתבתי לכם שהפלונטר בין הדמיון למציאות שלי רק הולך ומסתבך?
או אולי הקשר למציאות רק הולך ונפרם?
עכשיו, נסו לחשוב איך זה לראות את הסרט כשככל הידוע לכם אתם מגדלים אח תאום. ואתם מכירים מקרוב את כל המתח והקושי שיכולים להיווצר בין אחים תאומים חכמים שלומדים באותה כיתה.
עכשיו נשאר רק להבין איך זה שהדברים האלה רודפים דווקא אחרי?
זאת אומרת, אם בכלל אני קיימת...
ועשו טובה, אף מילה לאחי התאום, סגור?
הלכתי לנסות לישון.
אני צריכה להרגיע את עצמי, לשכנע את עצמי שאני קיימת ואז לקום לעבודה שהיא אולי אמיתית ואולי לא, ובכל מקרה היא מעבר להרי החושך. אחלו לי בהצלחה. לילה זך!
