פוסט קצת קשה. בטח עוד מעט זה יעבור. החזיקו מעמד.
זה לא בדס"מ, זאת אני.
אני זוכרת איך בכיתי לבעלי שלהקריב ילדים זה לא יהודי. רק דברים רעים יצאו מזה.
אז הוא הזכיר לי שיש כיבוד הורים שלו, ואנחנו לא הורגים את הילדה. היא רק קצת סובלת, כמו בחיסון וכמו בתוך הסלקל בדרך. לא נח לה הזיפים, והוא לא ממש יודע איך להחזיק תינוק, אז מה? נכון שהאורטופד אמר שעדיף כמה שפחות בסלקל, אבל זה רק עוד קצת, רק הסעודות שבת, מה זה לעומת כל הנסיעות שלה?
הקשבתי לו. כי רציתי חיים נורמלים לבת שלי. חיים עם סבא וסבתא משני הצדדים. כי ככה זה שמח ונורמלי.
אצל הנוצרים, מי שקדוש, מתנזר. הוא חי מעל הטבע ומעל היצרים.
אצלנו זה לא ככה. מי שמתנזר, חייב אחר כך להביא קורבן חטאת. היהדות דורשת ממנו ללכת עם הטבע ולהעלות אותו. להילחם באינסטינקט האמהי זה לא יהודי. תראו מה קרה אחרי שהקרבנו קורבנות למולך.
תראו מה קרה לאמא שנאלצה להתעלם כל כך הרבה זמן מהבכי של הילדה שלה.
אני לא אומרת שצריך לחיות פרא. צריך חוקים וסדר. אבל אם יש בכם משהו טבעי, פראי ובראשתי כזה, תחשבו פעמיים לפני שתחנקו אותו. לי זה עדיין עולה ביוקר.
