מעבר להרי החושך

אני מניחה שרובכם לא קראתם את המאמר של ידידיה מאיר בבשבע האחרון. אז אני מצרפת לכם קישור עם כמה ציטוטם נבחרים.

ידידיה מאיר הביא התכתבות במייל עם הרב זאב קרוב ז"ל, ואני חושבת שהדברים של הרב קרוב רלוונטיים לי מאוד, אז אני שמה אותם פה כדי לזכור בעצמי, ואולי כדי להזכיר גם לעוד כמה אנשים כמוני:

הטון המזלזל בגוף והניסיון להציגו כאילו הוא התגלמות הרע בחיינו - מוטעה ושייך יותר לדעת הנצרות המזלזלת בגוף ובעולם הזה. שמעתי את השיר ומיד התנגנו בי דברי הרמב"ם בשמונה פרקים שיש כאלה שחושבים 'כאילו הקב"ה שונא את הגוף ורוצה להמיתו'. אנחנו מאמינים שכל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא, ויש בו טוב וקדושה. בגמרא במסכת שבת נאמר שאדם צריך לרחוץ את ידיו ורגליו בכל יום לפני קונו, שנאמר 'כל פועל ה' למענהו'. יש לתפיסה הזאת השלכות רבות על חיינו האמוניים והמעשיים: יחס לאכילה (בספרים מופיע כי חודש שבט הוא כנגד חוש האכילה), יחס לחיי נישואים, ועוד ועוד.

ועוד הוא הביא:

אין ספק שהשיר מתאר הרגשות של אנשים רבים על מאבק פנימי בין טוב לרע. אבל הטלת האשמה על הגוף היא בעייתית. כאילו יש באדם פיצול אישיות – הטוב שבו זה הנשמה, הרע זה הגוף. כבר אמר הרמב"ם 'דע כי נפש האדם אחת היא'. האדם הוא יחידה אחת אחדותית, והוא צריך לבנות בתוכו נפש מאוחדת, המכילה את הטוב והרע שבו והופכת ליחידה אחת טובה. כבר אמר פעם מי שאמר שהוא לא אשם על הדברים הרעים שבו, אלא יצר הרע אשם בכך... בקיצור, סוגיה רצינית לבירור".

ואתם מוזמנים לקרוא את ההמשך פה:

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/364196