לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מעבר להרי החושך

לפני 6 שנים. 21 בינואר 2018 בשעה 20:43

ושוב אני צורחת את עצמי מבפנים.
הולכת מכות ממש.
הכל סוער ובוער, ואני רק מחכה שתבוא ותחזיק לי את הידיים כמו שמחזיקים לילד היסטרי בהתקף זעם. כמו שהסבירו לי פעם הורים של חניך מופרע: משלבים לילד את הידיים בכח ומחבקים אותו. עוטפים ולא נותנים לו לזוז, עד שהוא נרגע.

 

גם אני מופרעת. תאמין לי. גם אם בחוץ לא לגמרי רואים...


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י