נכון.
הוא לא רופא, ולא יודע לנגן בגיטרה.
הוא גבוה אבל ציפלון כל כך שלפעמים אני פוחדת להישען.
והוא עסוק, כי הוא מטפל בילדות. אני כבר איבדתי את היכולת הזאת ממזמן.
הוא דואג להן.
והוא איש של מילים.
ואני אוהבת מילים.
מילים מדוייקות עד כאב, מילים יפות, מילים מצחיקות...
הוא יודע לכתוב.
הוא עובד בלכתוב...
ולפעמים הוא כותב גם לי.
זה כמובן לא שלו, אבל כל כך מתאים לו...
אם לפעמים קשה מאוד המועקה
האנשים נראים זרים ומתנכרים
שירי יבוא כמו אדם שעל הסף חיכה
כדי לקחתך אל החופים המוארים.
אם לפעמים אתה מקדים להתעורר
וקצה חלום כמו ספק מטריד אותך
שירי יבוא זהיר מאוד אתך להיזכר
שהבדידות שלי עברה בבדידותך.
עוד שיר אחד אני שומר למענך
אני רוצה להקיפך במילותי
אני נותן לך את השיר
עשי בו כרצונך
ושעותייך יקרבו אל שעותי.
אל תשכח השיר שלך הוא נאמן
הוא יתחבר מצערי ותקוותי
וכשתביטי בפני תדעי שכל הזמן
אני כותב לך מכתבים במחשבתי.
(רחל שפירא)