ועד שהיה לי זמן לחשוב... (השולטת האמיתית שלי בתקופה הזאת, מתכוונת לעלות לכיתה ג בקרוב) כתבתי והכל נמחק לי.
אז בקצרה:
חשבתי על זה שבעלי נחמד, מכיל, אמיץ, מוביל, מנהיג... וכל מה שצריך, או כל מה שאני צריכה (כמעט. הוא לא יודע לנגן בגיטרה) עד שהוא פוגש את אבא שלו, שמשאיר אותו מבולבל, קטנוני ומאוד פוחד מאחריות.
אבל כמו בקשר בין הבנות שלנו (הגדולה היתה מציקה לקטנה וכשאנחנו כעסנו על הגדולה הקטנה היתה מגנה עליה וכועסת עלינו. משהו בין תסמונת האישה המוכה לתסמונת שטוקהולם) הוא לא ממש שם לב איפה הבעיה והוא חושב שהבעיה העיקרית היא אצלי, שאני לא סובלת את אבא שלו (שהציץ לי בשירותים ובהנקה והציק לבכורה שלי וכו').
בקיצור, עברו כמה ימים (לא קלים) מאז הפעם האחרונה שבעלי פגש את אבא שלו, ונראה לי שאני לאט לאט מקבלת חזרה את האיש שהתאהבתי בו. הבעיה היא שההפרדה הזאת לא תמשך לנצח...
וכדי לסיים עם קצת אופטימיות, איך השולטים הקטנים-גדולים שלכם מציינים את בואו של אוגוסט? מי היה כבר בלונפארק? מי הפך ללונפארק בעצמו? כמה פעמים בשעה אומרים אצלכם "משעמם לי"? ומה העונש אם לא מצאתם תעסוקה מרתקת מייד?
אני חייבת לציין שהייתי מרגמיש לא רע. עדיין יש לי פצע במקום של כמה צביטות חזקות, אבל בהתחשב בזה שהבייבי היה אצלה לפניכן בתור בן ערובה המחיר היה שווה.
טוב, נראה לי עד כאן החפירה להערב. נמשיך אחרי שנקבל רישיון מרשות העתיקות.
לילה זך!
