מעבר להרי החושך

לא נעים להודות... 

אבל אני קצת אוהבת את תשעה באב. 
זאת אומרת כל עוד אין לנו בית מקדש, נראה לי שיום כזה הוא קצת נחמד. 

ראשית, זה יום של היסטוריה.

ואני כידוע, אוהבת היסטוריה.

פתאום כולם שמים לב להיסטוריה ולמשמעות שיש לה על ההווה ואפילו על העתיד שלנו. לרגע אחד ההיסטוריה (הטראגית משהו) שלנו הופכת להיות קדושה. זאת אומרת, לדעתי ההיסטוריה של עם ישראל כל הזמן כזאת, רק רוב הזמן, רוב האנשים פשוט לא שמים אליה לב. ובתשעה באב כן. 

אבל אני גם אוהבת את ההתרפקות המיוחדת הזאת של תשעה באב. של "כילה חמתו בעצים ובאבנים", של עונש במידה, של "תם עוונך בת ציון", ושל "השיבנו ה אליך ונשובה". 

הלוואי שבכל הצרות שיש לי ביום יום אני אצליח לראות ולהרגיש את ה כמו שאני רואה ומרגישה אותו בהיסטוריה הלא פשוטה שלנו. 

אבל הייתי מוותרת על התענוג (הקצת מפוקפק) הזה לטובת בית מקדש וחיים מתוקנים ושלמים יותר. 

אז כרגיל, אצרף לפה קישור לקינה במנגינה נוגה ומקסימה. 

ואסיים כמובן בברכת "השיבנו ה אליך ונשובה חדש ימינו כקדם". 
לילה נוגה גם לכם.