דקויות

ימים של נחמד,
ימים של מחשבות
של הכרויות חדשות.
הקשבה לסיפורים,
מענה לבלוגים

יש פה אנשים נחמדים
נשבע לכם,
ויש....
שאלוהים ישמור
משתדל להית נחמד לכולם.

אולי בין כל אלה שאכיר
תהיה אחת ראויה,
שסוף סוף תובל
במסלול דרכי
באינטליגנציה ראויה,
ברגישות , בתבונה.

מישהי ששליטה אצלה זה לא משחק
מישהי ששליטה זוהי תובנה
מובנית באישיותה.
מישהי שתלמד להתעלות
מעל כל האינטריגות
ותבין.

שהיא על מסלול הנכון של חייה.
שהיא מוכנה להתמודד עם עצמה
עם תחושותיה.
ושזה לא רק
סתם עוד זיון.

ובמערבולת הזו.
כמו שעומד מעל סיר ענק
עם מקל עץ ארוך,
ומסובב בתוך הנוזל
כדי שהפסולת תצוף לה.

תשאר האחת
זו ששקעה מטה
אל תוך הטוהר
הזכות,
אל כובד עולמה
והמטען שהיא נושאת

ראיתי אותה היום
היא לא יודעת.
והמערבולת החלה לסוב

זמנים יפים
מחשבות, תהיות.
סיבות ונסיבות.
הצעדה קדימה.
בכוח האנרציה.

חיים חדשים?
אולי, כן
הרקע, תמיד כאן
השאיפה תמיד
בכיוון אחד.

נינוח,
נסער.
סוער,
דורס.
ונח

והכל בא
על מקומו בשלום.

ביקשה ללכת.
הבנתי אותה
כאב לי נורא
עדיין כואב
אבל מבין אותה
חייבת ללכת..

נשארה לי לפחות
חברה

שונאת אוותך אדוני היא אמרה.
אוהבת ושונאת. ברגשות מעורבים
ואני שואל את עצמי.
האם היא ראויה להקרא שפחתי?
האם אינני צריך לקחת ממנה את קולרי..
לתת לה להתבשל בשנאתה?
או להחליט מה כן?

מילא היא לא חייבת לאהוב.
אבל לשנוא?
שיט פיקששתי משהו כאן
מצטער, לא הבנתי בעצמי.
יש לי חג שלם לנח ולחשוב.

לך תבין נפש שפחה.

בכל סשן, בכל מפגש יש מומנטום.
המומנטום הוא, נקודת הזמן המדוייקת בין
רצונו של השולט, מאוייו באותו הרגע,
דרך הפעולה שהוא תכנן,
לבין, התמסרותה, כנותה, והבנתה של השפחה
את מקומה באותו הרגע.

תאום מושלם בין הצרכים ההדדים,
מהוה מתכון מושלם,
לסשן מדהים מגרה, מטריף.
שמשאיר רישומו העז הן על הסאבית
והן על אדונה.

יש ולפעמים, בעקבות אמירה,
השהיה, מצב רוח, הכל מתפקשש.
נשארים מטענים רעים, משקעים לא טובים.
והסשן רע.

לכפר על כך, צריך זמן ,
והבנות.
הלואי ויהיה לי כוח להבין.
ולסלוח.

רוצה לאחל לך חג שמח
רוצה לאחל לי אותו הדבר
לאחל לנו.

זו לא יציאת מצרים.
זו עבדות
השתעבדות.
השתעבדות לדרך.
השתעבדות לצורך.
השתעבדות שלך אלי.
לחוזקי לעוצמתי.
השתעבדות למילה שלי

עכשיו את מבינה.
שפחה.
מדוע ירדת בכלל למצרים?

גיליתי תגלית מפיעה.

הכנתי אלבום לנוחות הצופים.

משתדל שיהיה אומנותי ככל האפשר.

לתדהמתי, רוב התגובות הינן,

לגבי איכותו של תצלום הישבן.



😄
[img]

היום יש לה יום גדול..
יום מדהים..
אני כאן מתבוננן מהצד.
ממתין בסבלנות.
שהכל יסתיים ..
והיא שוב תחזור..

להיות השפחה שלי.
כפי שתהרגלנו יחד.
כפי שאנו אוהבים.
כפי שהיא ראויה לזה.

ואקבל אותה לחיקי..
בחיבוק..
בכאב..
בנישוק..
באהבה..

ממתין בסבלנות

אני רוצה אותה יותר..
חודר לכל חור בחייה...
מכיר אותה כשהיא קמה..
יודע מה עובר עליה..
מלווה אותה בעבודה.
מלווה אותה בשגרת יומה..
מצלצול הבוקר היומי לשמוע ולהשמיע..
דרך המשך היום בפון..
ובחזרה בבית..

וכל כולה אצלי במחשבה..
טלפתיה בחשיבה..
ברגע המשלוח..
ברגע הכתיבה..
ברגע הצילצול..

ואני מושך ומותח את הגבולות
עוד ועוד..
חודר עמוק יותר..לנבכי הנשמה..
ואולי להפוך את עורה..

והשאלה היא..
היכן הוא הגבול..
האם זה אפשרי בכלל..
לרצות ולעצור?
איפה שהוא?

לא!!

רציתי להעלות נושא מצחיק לאללה..

דיברתי עם סאבית..
כלשהיא..
אני יודע..שבמהלך השבוע-שבועים אחרונים..
היא היתה בקשרים עם אדונים ..
סוף סוף החליטה שיהיה לה אדון..

שוחחנו אמרתי לה..שאכתוב עליה משהו..
ענתה לי..אוסיף ברשותו של אדוני..
אמרתי לה.."מי מהם"
אמרה לי מניאק..הרי אתה יודע ש...יש לי את..

את מי אמרתי..הרי בשבועים האחרונים החלפת כבר 5..

זה לא אני...היא אומרת.

מה אני אעשה שזה לא מסתדר..


נפלתי מצחוק..

זה מזכיר לי את האמירה המפורסמת ההיא..:

"אין נשים זונות..הן רק מחפשות את הגבר הטוב ביותר"

שיט אני נשמע שובויניסט?
ובכן אני לא כזה..
פשוט היום יום מצחיק במיוחד

ממתין בסבלנות