דקויות

מתמתח במיטה, קורי השינה עדיין אופפים אותו. פורש ידיו לצדדים נוגע בה. היא מסתובבת באיטיות לעברו, נאנקת מתחושת כאב החולפת בגופה, כאב מלווה בעונג,(מאורעות ליל אמש חולפות בזכרונה בהבזק מהיר ). בתנועה מהירה היא מנשקת את שפתיו, אומרת בוקר טוב , אדוני.
יורדת מהמיטה ממתינה כורעת על ברכיה, נעלי הבית שלו בידיה מחכה שירד.

הוא מביט בה בחיוך ולוחש לה, עדיין לא אהובתי אשאר עוד כמה דקות במיטה, אשמח לכוס קפה, תודה. היא הולכת לכוון המטבח מבטו מלוה אותה, בוחן את תנועותיה, את גופה, משחזר כל פרט ופרט בגוף הזה שהוא כל כך אוהב. הגוף שהיא ברוב אהבתה, נתנה לו לשימושו, הגוף ששניהם למדו להתענג עליו כל כך. עונג המהול בכאב, שסימנים כחולים מעידים, על השעות המטריפות שבילו בעבר, והשעות המטריפות שעומדות לפניהם. הוא חש בזקפה ההולכת ומשתלטת עליו.

בעינים עצומות שכב וריח הקפה מהמטבח עולה באפו. היא נכנסה לחדר, אדוני לחשה, הקפה שלך. היא הושיטה את כוס הקפה על גבי מגש, שחור בדיוק כפי שהוא אוהב. כורעת על ברכיה ליד המיטה ומחזיקה במגש. הוא חייך וליטף את פניה, תודה לחש לה. כבר קמים אמר, יום עבדוה לפנינו צריך להתארגן. הנהנה בראשה עיניה בורקות. החיוך לא מש משפתיה.

המשך..בפרק הבא.