הולך ומתהדק

לפעמים צריך לדעת לחלק את התשומת לב נכון.

פתאום לעצור הכל ולכתוב באמצע היום.

בעלי מדהים, מפרגן, מכיל ותומך עם כל הקושי מסביב.

הוא איתי עם כל השגעונות שלי והרצונות.

רואה שהוא קצת נצבט שאני מסתגרת ומתכתבת.

איך באמת לעשות את זה הכי נכון? הכי יעיל?

זו תמיד שעלה שעולה ואני תוהה, הרי לא הכל מושלם, והוא כן מפרגן.

עם כל זה שהוא זכר אלפא וצייד!

עונה לשאלות ותמיד כנה, עד גבול מסויים, כי ככה צריך.

המשיכה והכמיהה מתפזרים ומתנקזים לצד מאוד מסויים בהיררכיה שנוצרה. שפשוט נפלה עלי או עלינו.

הכללים והחוקים ומה שבניהם.

זה מקום שלא הייתי בו הרבה זמן והנה - זה קורה.

כמה תשוקה, פרפרים ורצון לשרת אותך ולגרום לך לחייך.

מדמיינת בכל רגע את ידיך אוחזות בי, חזק חזק.. הורידים שבולטים, את החוזק והעוצמה שיוצאת ממך.

כל כך מתחברת לכף יד שלך, מחכה לרגע שאמצוץ את אצבעותייך.

לעיתים הכל מתערבב וקצת נסחף, קצת.. מאבד מהשליטה.

בן זוגי מדהים, עם כל הסיטואציה המורכבת.

לחלק תשומת לב.. פשוט לחלק.

**מחכה למטלה נוספת, דאדי**

שלך, ורק שלך.

מ'

אז מדדתי את הלנג'רי של הטיסה עם בעלי,

צילמתי ושלחתי לך.

יש בזה רמת שובבות שקשה לי להסביר אותה. וזה רק איתך.

לצלם ולשלוח לך, כי ביקשת, כי אתה אוהב.

תמיד הסתכלתי על עצמי כאשה חזקה, כזו דעתנית, שכלתנית ומשיגה את מה שהיא רוצה.

כשלאט לאט הבנתי שהצד הנשלט יותר מדבר אלי בצורה משמעותית וחזקה היה לי סוג של בלבול, מודה באשמה.

כאשה חזקה אני אהיה מושפלת, נקשרת, נבעלת ומוכה ע"י גבר אחר? למה?

בצעירותי, במיוחד בזמן סטוצים כאלו ואחרים או קשרים קצרים, אהבתי מאוד להיות מובלת, מאוד מאוד!

אבל למה לי לא להנות ממה שעושה לי באמת טוב?

אני נהנת להיות מושפלת, מוכה וקשורה, אך עם זאת אני פמניסטית, חזקה ומודעת לצרכי ורצונותיי.

זה שם אותי במקום די ברור, אני יודעת מה אני רוצה ומה אני צריכה, ולשם כך התכנסנו.

אני לא צריכה להתנצל או להצדיק את צרכיי, זו אני.

לא מעט הרהורים היו על כך במשך השנים, ושהשיחות על כך מול בן זוגי על ההיבטים הללו הלכו וצברו מקום, אני כאן כדי לומר שזה מה שמושך ועושה לי טוב.

אני אוהבת סקס, אוהבת בדסמ, אוהבת להתנסות ולחוות את כל מה שיש לבדסמ להציע לי כנשלטת, אז למה שאוותר על זה?

אוהבת (;

ככה הוא בדיוק ביקש ממני לכתוב את הכותרת.

"כן, לפעמים שאני ממש רוצה לכתוב ולא מתחבר לי, אני מתחיל דווקא מהכותרת ומשם הכל זורם".

ככה הוא כתב לי בטלגרם.

ואני? מתמלאת גאווה כשזה ממנו, הדרך, הרכות, השלווה, ההכלה, ההבנה שזה כל כך מורכב לנו.

הסבלנות, הרגישות סביב כל המורכבות שנבנית לה.

וכמובן בעלי, שמכיל, מבין ורגיש לכל התהליך המורכב הזה.

המגע הראשון, הליטוף, הצמרמורת, הדמעות (?) שמופיעות.

מורכבות שהצטברה לה כמה וכמה שנים מתפוצצת לה, ככה בבת אחת.

הציפיה, הוקרת התודה, ההתלהבות, הרטיבות האינסופית בתחתוניי.

כל זה תודות לך.

מאסטר, אדון, מוביל, מנטור (?)

שלך,

מ'

כשאני צריכה להתחנן, להתנצל ולהתחנף..

תודה על הרגעים האלה. ובכלל, עלייך!

מתנצלת על התנהגותי, מרכינה ראש, מתביישת.
לא הייתי צריכה להתעכב עם התשובה, עם התמונה ולתת לך לחכות.
נשלטת שלך, רק שלך, מחכה, מרכינה ראש ומבליטה ישבן.
בבקשה, עשה בי כרצונך, כי לא התנהגתי יפה.
מחכה, מתוחה, מריירת, נזקקת, שלך ועבורך.
האדון, והשולט האמיתי זה אתה. הגבר שלי(:
שלך ורק שלך..

מ'

מיקרי? בהפתעה?

להיתקל בך, באמצע החיים.

עברנו מסע משמעותי בתחילת שנותי הבדסמיות, למדתי ממך, התפעלתי והופעלתי.

האקס המיתולוגי הופיע לו. שיער ארוך, גבוה ושרירי עם ילדו הקטן.

אם היה יודע כמה עבר בראשי ומחשבתי על כל המפגשים, סשנים ספונטנים ומקומות בהם בילינו ועשינו את זה.

החופשה ההיא באילת, הזיון במרפסת, בים בצהרי היום בתוך המים (לא מומלץ). בדיוק חוזרת משם ופוגשת אותך.

לספר לבעלי על מעלליי עם האקס היה משחרר מהצד שלי אבל מכאיב ומכווץ לבעלי.

למה לספר לו? כי בחרנו בפתיחות יתרה. לספר, לשתף ולחלוק. הכל מהכל.

נכון, לא תמיד כדאי. אז למה? 

עדיין שאריות ההתרגשות זורמות בי, בחרפתי לפרוק ולכתוב. נושמת. פורקת.

עברנו לא מעט בחיי הנישואים, עליות ומורדות.

שמחות, עצב, כשלונות והצלחות רבות.

תמיד תמיד נשארת והיית הגבר שלי, מכיל אותי כמו שאני עם כל החבילה. ואני יודעת כמה היא מורכבת.

היינו בסופ"ש מהמם באילת, סופ"ש בדסמ"י על מלא, כבר בדרך עליתי על שמלה נעימה, ביתית כזו. בלי כלום מתחת. והפלאג הזכוכית הנעים. שהיה מדוייק לי.

בהתחלה נרתעתי מהגודל, אבל בכל זאת, זונה צריכה להתכונן לאנאלי שהיא תקבל כל הסופ"ש (;

הקולר היה צמוד אלי, כזה שמורגש בכל רגע, נסענו והיה מורגש שנהגים קצת מאיטים בקרבתינו, הרגליים חשופות, מעט פסוקות, ומעט זזה על המושב בכל הנסיעה. לא אישרת לי לגמור, שמרת אותי מחורמנת, מיוחמת ורטובה עד שרציתי כבר להגיע למלון ולהתחנן לזין שלך.

ההפסקה שלקחנו ביטבתה הייתה מאתגרת. אומנם קצרה לגלידה, אך הרוח שמרימה את השמלה הקצרצרה גם ככה, בלי תחתונים, וללכת עם פלאג. מאתגר, מחרמן בטירוף. בטח שאני זו שצריכה לדבר עם הבחור החמוד שיגיש לנו את הגלידה בטעמים שבחרת.

את הפטיש דגדוגים שלי פתחתי מולך, קשרת אותי, העברת עלי נוצה אדומה, זעירה וכזו נעימה. שוב ושוב על כל הגוף, לא ידעתי עד כמה אני אוהבת את זה עדין ונעים. כנראה אז הסדנא הטנטרית זה נפתח אצלי ממש ממש חיזק.

יורדים לחדר האוכל, שמלה קצרה, הדוקה וכזו שצריך להיזהר איתה. ללכת בין כל האנשים בבופה ולהרגיש עירומה, פרייסלס. מקשקשת עם אישה רנדומלית על הגבינות, ועד כמה המלון הזה על רמה וטוב, ומכווצת את עצמי שלא אנזל על הרגל שלי. הישיבה על הכסא, והידיעה שלא אוכל לזוז הרבה, מייחם, מחרמן בטירוף בציפייה לבאות.

סשן אנאלי הכי טוב שיכולתי לבקש, פתחת אותי לאט לאט והכנת בצורה מושלמת, וכמה שהתחננתי שתגמור שם בתוכי, פנטזיה שאני חושבת וחושבת מתי אממש תודה. תודה על זה(:

וכמובן השיחות, על הצרכים שלי, כמה שאתה מפחד ומכיל הכל, קשוב ומקבל. יודעת שזה קשוח, יודעת שזה שונה. ואנחנו כאן יחד להילחם עלינו.

סופ"ש מקרב, מדוייק וטוב.

תודה עליך, בעלי היקר  

אם לענות לו בכנות תמיד על כל השאלות הקשות שלו.

ויש לו..

הצימר בצפון היה נהדר, בריכה מחוממת לשתי משפחות, ג'קוזי ספא מהמם. בדיוק כמו שאני אוהבת!

היה קצת קשה לעשות את הסקס בוקר כשהילדים בגלריה למעלה, הכל שקט, בתנועות קטנות ולבדוק שלא הרעשנו מידי.

אבל יש לזה את הקסם הנעים אחרי הכל.

החלק המוזר והמעניין היה שהגענו, בעלי והילדים יצאו לבריכה והדלת הייתה מעט פתוחה,

החלטתי שזה זמן טוב להחליף לבגד הים שלי.

הורדתי את החלקים העליונים ונשארתי בחזיה ותחתון (חוטיני ונעים).

עמדתי במטבח שהמזוודה על השולחן, בשיקוף של המיקרוגל אני שמה לב שהמארח שקיבל אותנו לפני כמה דקות עומד שם.

מסתכל עלי, לתפארת הישבן שלי.

לרגע הייתי המומה אך נשארתי כך, לתת לעיניו לבחון, להסתכל.

בזמן שאני מסדרת את המזוודה, נשאר לו שם כמה שניות והלך.

כשיצאתי לבריכה הוא היה שם, כמובן שהכל 'רגיל' ומעט מוזר..

הוא בחן גם את המחשוף בעודי מתיישבת ובחר לשבת ומעט לדבר.

היה קצת מצחיק שבעלי מהבריכה מסתכל ואני יודעת בדיוק מה עובר לו בראש.

לספר לו על 'התקרית' שהייתה במטבח? 

יורדת על ברכי, עוצמת עיניי.

ממתינה לתאוותך, לתשוקתך.

טועמת ממך, מכולך.

משתנקת, משתעלת, מגרגרת.. הרוק ניגר

העיניים דומעות.

הוא גדול ויפה, אשכייך מלאות ורוצות לצאת אלי.

מסתובבת עם התחת אלייך.

אתה חודר בכוח, עם כל כובד משקלך עלי.

מתמלאת בך..

תודה, מאסטר.

כלבתך, מ'