אחרי שבוע עמוס ברגשות, ייסורי מצפון, דאגה, התרגשות, עליות, ירידות, עישונים, אלכוהול, כמיהה, עייפות, נדודי שינה, טירוף חושים, בלבול ועוד..
ויהי ערב, ויהי בוקר,
יום שישי.
לא צריך לקום.
היא נשארה במיטה, עיניה פקוחות, אך גופה כמו כבול למיטה.
היא שכבה על הבטן, עורה הלבן השתלב והתמזג עם הסדינים הלבנים המעוטרים בפרחים סגלגלים ועדינים.
ותלתליה שרועים על הכריות.
עינייה בהו בקיר, אך מוחה ונפשה טיילו בין דמיונות.. כאלה שגרמו לה הרגשה טובה..
והיא ריחפה באוויר, כאילו מיטתה הייתה ענן המרים אותה אל על..
בטנה הייתה מלאה, מלאה מהשבוע הארוך שעבר, מכל הרגשות והתנודות אותם העמיסו עליה מכל עבר..
לאחר כמה שעות היא קמה, נעמדה מול המראה והביטה בגופה העירום.
היא רזה, בטנה שטוחה, אבל תמיד יש כמה ק"ג שאפשר להוריד..
היא הסתובבה והביטה על ישבנה.
הסימנים הכחולים כבר כמעט עברו לגמרי.
היא כיסתה את גופה במגבת כחולה ועשתה את דרכה למקלחת.
רק מקלחת חמה וטובה תעזור לה לשטוף מעליה את כל השבוע שעבר ותהיה החוצץ בין חול לשבת.
היא נכנסה לאמבטיה, המים הרותחים זרמו על גופה ושטפו ממנה את כל הלכלוך.
הרטיבו את תלתליה שזרמו עם המים במורד גבה.
ואז זה התחיל לעלות.. כל העומס התחיל לעלות ולצוף.
היא סגרה את המים וירדה על ארבע.
כמו חיה.
והרעל יצא כאילו מעצמו.
לא היה לו עוד מקום בגוף. הגוף דחה אותו ודחף את כולו למעלה והחוצה ממנה.
כשזה נגמר, היא נשכבה באמבטיה ופתחה שוב את המים.
והרשתה לדמיונה ללכת לאן שבא לו..
מה יהיה אם היא תתעלף ותטבע באמבטיה..
איך כל אחד יגיב, מה יגידו עליה?
מי ישמור על התינוק שלה?
מי יתגעגע אליה הכי הרבה?
היא עצמה את עיניה והניחה למים החמים לחמם את גופה ואת לבה שהספיק להתקרר.
ונרגעה.
יום שישי :)