Director's cut

חזרנו מפגרה, האמת שרוב הזמן סתם סרחנו כמו פגרים.

מנקים את הבמה,

מחפשים שחקנים

להפיק ארוחה מיוחדת, רק עם אנשים שנכונים

התסריט בהגהות והתפאורה כבר בסדנה,

שלושה זוגות ועוד אורחת כבר ליהקנו, 

חסר עוד זוג, משרת ומשרתת.

מועמדים מתאימים שאינם מוכרים לקאסט הקיים, יוזמנו לאודישן ונילי בבית קפה שבו גם יוגדרו גבולות ויתואמו ציפיות.

אנחנו בפירוש מכוונים לרמה רמה.

הוילון יעלה והוילון ירד.

בין לבין, יהיה אחר, סוטה, מוקפד, בימוי מדוקדק (שישאיר גם מעט חופש לאילתורים), צפו גם לחוויה קיצונית, We aim to blow your mind

המטרה היא שיום אחרי, כל מי שהשתתף, תחרט בו חויה עוצמתית חזקה עד סוף ימיו.

קדימה להתפקד.

עובדים על הפקה חדשה, רוצים לשרטט משולש, 

אמיתי ולא רגעי, מלא ברגש ולא מנוכר,

מלאים לבטים, מסננים. פונים, פונים, פונים, משיבים לפניות,

מוותרים על ילדות יפות מדלגים על לא יציבים,

כותבים את התסריט, יש בו מגע נשי ראשון,

פחד מוות מהכנסת רגש לאחרים אל המסגרת שלנו,

שיחות שיחות שיחות, התרגשות, אודישנים, 

פוסלים יפות וניליות עם איברים מחודדים וריח טוב,

נמנעים מהצעות שמגיעות מכמה כיוונים,

בוחרים אחת שנראית נכונה,

פונים, מדברים נפגשים במקום ציבורי,

שוב מדברים מדברים מדברים

נכנסים לחדר,

שיחה נעימה, 

תפנית, שינוי בפס קול,

ציווי כניעה, בליעת רוק.

לקיחת בעלות,

מחללים את הגוף אבל יודעים שהנפש עוד חופשיה, לפחות מאיתנו.

גוף רך, צרכים קשים.

ידיים ומילים עושות דרכים,

נפרדים,

משולש עם שוקיים שוות וקודקוד די חד.

הפקה חדשה, מועד הבכורה טרם נקבע. 

פעם אנחנו מציגים ופעם אנחנו הקהל

אנחנו זורעים תעתוע וקוצרים אשליה

הגוף הוא שולי, הבושה היא זמנית

הנפש מתחמקת ממחויבות אמיתית

ואם לפעמים נגיע להפוגה 

ונשב נתבונן באורחי ההפקה

האם ראינו רק פורנו

או שנגענו בנשמה?

לא מה שנראה במבט ראשון

מחוץ לקונצנזוס, על במות מאולתרות,

שחקנים אנונימיים, לובשים תפקיד ופושטים אלמוניות,

המקום חשוך כמו הנארטיב,

הקהל בצללים רואה ומתקשה להחליט, האם להרע או להטיב,

ליד הקירות יש פנאי לתדהמה, ריגוש או אפילו בכי,

אבל על הבמה הריכוז הכרחי.

הכל חשוך חוץ מקטעי אור על השחקנים,

אבל מי שמבין יודע שזה האור שבוקע מבפנים.

המסך יורד, הקהל מתפזר,

הקאסט בסמטה מאחור מעשן עוד רגע ומדבר,

אנשים רגילים מוכרים לציבור רגעים קסומים,

עבורם הקסם האמיתי הוא עבודה אהובה עם חברים,

היה סרט מעולה.

ונזכרתי בו דווקא בגלל קפה של ערב.

ארבעה מכורים

שני שולטים ושתי נשלטות

אף אחד לא נמצא במקום לגמרי מקביל לשני,

ובכל זאת, כולם עם אותה התמכרות

כל אחד עם הסגנון שלו,

התכנסנו בגלל רעב וסקרנות.

דומים, שונים, בוחנים ולומדים.

אף אחד לא חולם לוותר על ההתמכרות, רק מתגלצ'ים עמוק יותר פנימה,

ככה נולדות הצגות מקור...

מוצא את עצמי חושב על הקסם שבמחזה "גבירתי הנאוה"

מצד אחד ערכאי, מוצג כמוסרי, מהוגן, נטול אינטרס

ורק אחרי כמה חודשים טובים של מגורים משותפים הפרופסור מגלה שיש לו רגשות למוכרת הפרחים הצעירה

 קצת מגוחך...

ואני חושב לעצמי, שאילו הייתי מפיק את זה היום

לא היה צורך בבושה.

הפרופסור היה הדאדי של הבחורה הצעירה, והחבר שלו בטח לא היה כזה צנון ולא פסיבי

הוא היה מחנך ומסשן אותה לרקע שירי מקור תואמים,

והיא הייתה מתרפקת עליו ומביטה עליו מלמטה כבר מסוף המערכה הראשונה

והטרנספורמציה שלה הייתה לא רק בעולם ההישגי שבחוץ אלא גם כבייבי גירל נשלטת

אולי בעונה הקרובה נמצא מקום להפקה כזו.

בשעה 21:00 באולם דה סאד - "אילוף הסוררת" 

בשעה 22:00 באולם פון מאזוך - עיבוד מחודש להצגה "משרתם של שני אדונים"

בשעה 22:30 באולם אנדי וורהול - "גבירתי הנאוה"

בחצות בקתדרת ביבי ושרה'לה לאומנויות הבמה - "אקספרס של חצות"

כרטיסים במשרד "לכאן" או בקופות.

איך זה שאם אני מחלק לכולם את התסריט ושולט בסטינג,

איך זה קורה שכשהמסך יורד ונפגשים מאחורי הקלעים, 

שכל אחד זוכר את מה שקרה אחרת לגמרי?

רק נערת המים הזו חושבת שזה מקסים...

חושב על זה ורואה כמה אני מעריץ אותה.

מי שמנהל במה, צריך להיות מוכן להחזיק קאסט.

זה אומר התעסקות והדברות עם "שחקנים" וסוכנים מטעמם :-).

זה גם אומר, תמיכה רגשית נפשית מקצועית וכיו"ב ואפילו לפעמים שרותי גננת.

אבל יש גם הטבות, כשצריך לחזק שחקנית שקצת צריכה חיזוק...

אז ניסיתי במילים, וניסיתי בליטופים קלים, אבל המקרה התברר כקשה יותר.

לא התרגשתי, הרי לא סתם אני אדון הבמה,

הורדתי אותה לרצפה, שלא תתעייף. נתתי לה להבריק את ציפורני הרגליים שלי עם הלשון שלה, ראיתי שהיא מתאוששת, וסימנתי לה להגיע לשרביט. היה נדמה לי שאני רואה ניצוץ של משמעות לחיים בעיניים שלה. חשבתי שהיא אולי נמוכה אנרגטית כי היא בנפילת סוכר, אז פינקתי אותה במשקה עתיר אנרגיה ישר מהזין שלי. ישר ראיתי שכמו במשחק מחשב מתמלאים לה כל האינדיקטורים של החיים. קצת מגע וקצת עידוד נוסף והאישה המוכרת חזרה לעמוד מולי.

אודה וכן אשתחצן, הרגשתי גאוה במקצועיות שלי.

שלחתי אותה הביתה עם לב הרבה יותר קל מזה שהביאה,

וההתכווציות בביצים שלי ליוו אותי בהמשך היום עם תחושת קלות וריקון נהדרת.

אני אוהב את העבודה שלי ובמיוחד את התנאים הנלווים.

משהו עובר על נערת המים הזו...

היא כל הזמן ממלמלת לעצמה שורות מהתסריט,

כאילו היא לא יכולה לרדת מהסט.

כל העולם במה...