וידויים מן המרומים

כשנפרדנו,

ידעתי שיכאב לי

שאתגעגע

עם מוח קודח מתסריטים

על מה היה ומה יכול היה להיות

ופנטזיה על סוף אחר

ושלא תבינו אחרת - הכל נכון

אבל מה שלא ידעתי,

ויותר מזה - פתאום קלטתי

שהיית חלק ממש גדול מהיום שלי

במובן הכי פשוט וחומרי של העניין

של הזמן

של המרץ

של המטרות

ותכל'ס, 

מעבר לכאב (הלא מבוטל כלל),

משעמם לי

וחסר לי

ומתחוור לי שאני בלעדיך זה דבר פחות מעניין עבורי

אז בקיצור, אם הגעתם עד כאן

אם לסכם הכל בפיוטיות הראויה לרגע:

נשבר לי הזין.