וידויים מן המרומים

שנה,

שנה של כאב שורף עצמות

של תחושת האשם שוברת המראות

אז, לפני שנה, עת פרצה הדלקה

ניסינו הכל, 

אך באש מאכלת ושנאה יוקדת 

נחרכנו בשר, דם ודמעות,

נשרף, נשרף הכל

לקול כינורותיך המקנאים

כשהשלכת את המצית

ומילא היה זה רק אנחנו,

בזאת אסתכל מעלה בתוכחה ואשם

אלי, מילא היה זה רק אני

הרשע באדם והעלוב שבהם

אני, ולא ילדה שלא ידעה רוע

עם עיניי מלאך חומות וגדולות

המסתכלות בי

כשהיא מושבת במכונית

זו שלקחה אותה

ממני

ועכשיו,

קירותיי תוחמים חלל

כבר לא בית

כי אני זה לא בית

לא בלעדיכן מלאכיות שלי

אז אם אומר לכם דבר חבריי - אל תאמינו לתעתועיי לב 

ולמשחקי שטן מהנים

אין גן עדן פה

רק נחש

ויש לו מצית

אז, איך הייתה השנה שלכם?