וידויים מן המרומים

היא פיהקה

פיהוק של יום חמישי בערב ברכבת

מזכירה צעירה מהקריות שנוסעת לעיר הגדולה מדי יום

וקמה שעה קודם כי צריך להתאפר

לשם ליפסטיק

ולהשאר עד מאוחר כי ככה הבוס רוצה

צמוד אליו, צמוד מדי

שם בתל אביב הנוצצת

פיהוק של אלו הנאלצים לשחק במשחק הסיזיפיות של החיים

ולחייך

אז כן, היא פיהקה

עלמה צעירה ויפה

עם איפור וליפסטיק וריח של תקווה

פערה את פיה 

עד שלסתותיה נדמו כעומדות להיפרד מעצמן

צווארה הענוג מתוח וראשה נישא אל על

כששדיה העגולים מבקשים להם פתח

מבעד למחשופה העדין

ואני היושב לידה,

נשאב לי לרגע למקום אחר

וחושב....(ובכן, אתם יודעים על מה אני חושב)

ובתוכי התחושה

שגם אם החיים הם באמת מאבק סיזיפי בין קרונות רכבת

לפעמים באמת יש סיבה טובה לחייך

תודה לך.