וידויים מן המרומים

והרי את מותרת לכל אדם

כך אמרתי

בשפתיים רועדות ולב בוכה

כך אמרתי

אשם, דפוק, שארית של אדם

כך אמרתי

לך

שהיית בשבילי הכל

ואני הייתי לך בית

שכבר לא יהיה עוד

גם לא עבור ילדה קטנה

כי החורבן שהבאתי

היה שלי לבדי

ושל השדים שטיפחתי בי

עד שחזקו ולא יכולתי להם

כי אש הם ואני מבשר

ואת

את מותרת לכל

לגיבור היכול לשדיו 

ועכשיו,

כשהכל נגמר

אומר לך זאת בבכי ודמע

בפשטות של גבר דפוק

מי שהיה הגבר שלך

אהבתי אותך ועדיין אוהב

דבר לא ישנה זאת

חקוקה את בבשרי 

בפניה היפות של ביתי

אם היה טוב, צודק וטהור בחיי

אם ידעתי אהבה שלא תלויה בדבר

הייתה זו את

פני מלאך זהובת שיער

ולב שלא ידע רוע

צ'יקמוק שלי

בעולם צודק לא הייתי משתנה לך

וכמו שחלמת היינו מזדקנים יחדיו

אבל העולם לא צודק, 

הוא בעיקר מלא בשדים

אז סליחה,

אלף סליחות,

על מי שאני.