וידויים מן המרומים

תכשיט היא לי

בגוף זהב, עיניי יהלום ושפתיי אודם

יפה, נוצצת, מבריקה

צרופה בשכל וסטייה

וחומד אני, כה חומד

האפשר בכלל שלא?

במוח קודח וגוף תאב

כהלום סביבה חג אני 

מוכה סנוורים ותשוקה

גומע ושוזף כל שתיתן לי

והיא, בחיוך ומחמאה בוהקת אלי

מאחורי הזכוכית 

מתענגת ממילותיי

מוצאת מזור בדפיקותי

אך סביבותיה מחסום וחומה

לבניה היגיון קר ומחשבה

בזיכרון חד של סיכון ומכאוב

תשמור מרחק מהטעות

מאלו שחומדים

וכן, היא של אחר

אני יודע זאת

ליבה סבוך וראשה קודח

דמויות לה כדחלילים

להרחיק את העורבים

אך זאת אומר לכם היום

והאל עדי

את הכל אקבל ולהכל אחייך

כמי המתבונן בתכשיט

כגנב המחכה לסדק.