וידויים מן המרומים

זין, ראש ולב - שנתיים וחצי כמעט במקום הזה לימדו אותי שככה המנגנון שלי עובד. עצוב כמה זה פשוט לא? כמו נוהל צבאי :) 

אני אסביר: בתקופה פה הכרתי לא מעט נשים, מקסימות להפליא (למעט אלו שלא) שמהאינטראקציה איתן למדתי המון, על נשים, על העולם, אבל קודם כל - על עצמי (ואולי על חשיבה גברית בכללותה).

והיום אני כבר יודע: זין, ראש ולב - אלו הם השלבים של הנפש שלי בהיקשרות לאישה, ואלו הם גם השלבים בהן היא יוצאת ממני (רבי חרמן בן סוטא היה נותן בהם סימנים: זר"ל :)):

1. זין -

חרמנות פשוטה, משיכה מינית במובן הכי פרמיטיבי וחייתי שלה. אם אין גירוי מיני, אם אני לא רוצה לזיין אותך - שום דבר אחר לא יקרה. זה מפליא כמה שזה שטחי, אבל זה פשוט כך.

מה שמעניין, ואני חושב שאצל גברים רבים זה כך, שמדובר בשלב העומד בפני עצמו ושיכול להתקיים מבלי כל דבר נוסף. כלומר, עצם החרמנות מספיקה מבחינתי מספיקה כדי שהעניין יישמר.

2. ראש -

אחר היווצרות המשיכה והגירוי המיני (אשר בעיקבותיהם כמובן החלו מאמצי חיזור וכו'), מתחילים להכיר את הבן אדם שמולך. לפעמים, לא תמיד - היא מצליחה להיכנס לך לראש. כלומר, היא מעניינת אותך אינטלקטואלית והיא מצליחה לגרום לך הנאה שאינה נובעת מחרמנות נטו (היא מצחיקה אותך, היא מבינה אותך, היא מהווה לעיתים אף מקום חם להניח את הראש). סוג של אינטימיות, חברות. זה השלב שנוצרת האכפתיות כשהיא חלק מסדר יומך (כי אתה רוצה בזה, באמת), ששלומה ואיך עובר עליה היום באמת מעניינים אותך (ולא רק כי אתה רוצה להגשים את שלב 1).

מעניין לגלות שיש מקרים בהם קשר התחיל עם בסיס מיני והתפתח בגלל האופי והאיטלקט לשלב השני, כאשר החלק המיני נוטרל עם הזמן ומהקשר ונותרה החברות בלבד. האמת, יש בזה משהו מקסים שהופך גם את החברות אח"כ למשהו הרבה יותר נקי ואמיתי.

3. לב -

השלב האחרון הוא הנדיר והעוצמתי ביותר. זה דורש בשילוב נדיר ומושלם של שני התנאים הראשונים, שלצערנו לא קורה יותר מדי. אבל כשזה קורה (ואתה לא באמת יכול לשלוט בזה) זו התאהבות, אמיתית. זה הרגע בו היא הופכת מגורם מעניין - מינית, אינטלקטואלית, רגשית - לצורך. לדבר המדהים הזה שעושה לך טוב רק מלחשוב עליו. כיבוש, שלך, של ההוויה שלך. הכי טוב שיש.

ומה קורה כשנפרדים? ובכן, היא יוצאת ממני בדיוק באותו הסדר רק הפוך:

קודם כל היא יוצאת מהלב, וזה השלב הכי כואב. לא צריך להאריך במילים על כאבי הלב של פרידה (רובכם ורובכן מכירים את זה). אבל בסוף זה קורה, בסוף מצליחים לחייך וליהנות מהחיים גם כשהיא אינה חלק מהלב שלך, גם בלעדיה. 

השלב השני הוא שהיא יוצא לך מהראש, כלומר שאני מפסיק להשוות אחרות אליה, או להיזכר בסיטואציות מסויימות במה היא הייתה חושבת. מפסיק לייחס חשיבות לזה שהיא איתך בצ'אט (או בסיטואציה אחרת). במובנים רבים משליך החוצה את השאריות של דמותה שעדיין מקננת בראש.

השלב האחרון - שהיא מפסיקה להיות דמות מינית. כשאני מפסיק להיזכר בה באוננות או בזיון עם אחרות. אצלי זה תמיד מגיע כשלב אחרון - ברגע שאני מבין שהיא מפסיקה להיות מושא של חרמנות זה סימן שהיא אינה חלק ממני יותר.

מכל הנשים שהכרתי פה היו רק שתיים שהצליחו להיכנס לי ללב - ע' ו-ש'. ורק אחת מהן עברתי איתה את המעגל השלם - וזו ע'.

ע' הייתה אחת הנשים הראשונותש שהכרתי פה. ועם כמה שקשה לי להודות בזה, היא אחת האנשים שהכי עיצבו את מי שאני היום. כמעט שנה היינו ביחד, וזו הייתה חוויה עוצמתית ביותר.

השלב הראשון איתה היה די פשוט, היא דפוקה ומופקרת בדיוק כמוני, כך שהיא חירמנה לי את הצורה ישר מן ההתחלה (מודה, גם התמונה של בביקיני עזרה לתת לי מוטיבציה לפנות אליה). בהמשך גם גילנו שאנחנו חולקים מוח, שבכל הרבה דברים אני והיא זה אחד. אתם יכולים לדמיין את האינטימיות, את העוצמות. וכן, התאהבתי, התאהבנו. וכשזה היה טוב- זה היה הכי מדהים שיש (וכשזה לא היה טוב, והיו לא מעט רגעים כאלה - זה היה סיוט).

הסיפור עם ע' נגמר בצורה הכי מכוערת שניתן לדמיין (תאמינו לי, הכי מכוער). באופן שבו חיי נהרסו ונהפכו על פיהם. וכאן התחיל המסע שלה החוצה ממני. היציאה מן הלב הייתה מהירה יחסית, בגלל הדרך בה הדברים הסתיימו ואיך שהיא פגעה בי. אבל השלבים האחרים לקחו הרבה יותר זמן.

היא עדיין הייתה לי בתוך הראש, חודשים אח"כ. קראתי אותה, חשבתי עליה, נזכרתי בה (כמובן שלרוב בזעם, אך לא רק). מה שלקח הכי הרבה זמן הוא היציאה מהזין שלי, מהחרמנות. אתם צריכים להבין, הרבה ממי שאני מבחינה מינית, הפנטזיות, הסטיות עוצבו ביחד איתה ובחוויות המשותפות שלנו, כך שבהיבט הזה היא הייתה מושרשת עמוק בנפש שלי. אני יכול לומר שרק לאחרונה היא הפסיקה להיות אובייקט מיני בעיניי, היא הפסיקה להיות משהו שאני מתחרמן ומאונן עליו. מדהים שזה לקח כל כך הרבה זמן, ומדהים שאני פעם אחר פעם לאורך כל כך הרבה זמן התחרמנית ואוננתי על אישה שהרסה את חיי. 

דפוק - כבר אמרתי לא? :)

ו-ש'? פייה מדהימה. לא ברור לי איך היא נכנסה לי ללב, זה לא היה אמור לקרות, בטח לא כל כך מהר. אבל משהו בה, בדרך שבה היא ראתה אותי פנימה, את הצרכים שלי. קשה להסביר, אבל כל פעם שהייתי מסתכל בפנים היפות האלה, בעיניים הגדולות מבעד למשקפיה הייתי מתרגש, באמת אבל. הזוי איך מגע שלה יכול לעורר בי גיצי חשמל בכל הגוף, אך כך זה היה איתה. אז על רגעי האהבה הקצרים מדי אני מודה. ואיפה היא היום? אני רוצה לומר בשלב השני, אבל האמת, שהיא עדיין בתוך הלב. זה ייקח קצת זמן... :)

נ.ב

מעניין אותי לדעת: מהתרשמותי אצל נשים הסדר הוא קצת שונה: ראש, כוס ולב. ובפרידה: כוס, ראש ולב.

מה אתן אומרות - איך זה אצלכן?