שְׁחוֹרָ֤ה אֲנִי֙ וְֽנָאוָ֔ה
(שיר השירים, פרק א, 5)
אני יודע
שהחיים אלו נראים לך עכשיו מעט
שחורים
כמוך
חסרים בו ומלאים בגעגוע
אבל האמת
שזה רק נראה לך
כמציאות שיצרת מתוך הקשיים שבך
כעוד בור שאנו כורים לעצמנו
במקום לעלות על הסולם
מי כמוני יודע איך זה
להיאחז כטובע בים סוער
במשקולת שמושכת אותך מטה
כי למרבה הצער יקירתי
השדים המתרוצצים בך מנצחים
הם גורמים לך לשכוח
כמה את שחורה ונאוה
עד כדי טירוף
בשמיים מלאי אפור ועליבות
נחזית לי דמותך כזוהרת בשחור
מהממת, את כולם, אותי
אך לא לך, את שוכחת
מתוך השכחה נולד הצורך
ומתוך הצורך נעשות הטעויות
ששוברות לנו את הלב
סתם, כי שכחנו.
אז אני אזכיר לך:
את חזקה יותר מזה,
את טובה יותר מזה, ממנו,
בחיי
ואת תדעי אושר
את תדעי את השקט שאת כל כך צריכה
את תנצחי את השדים שבך
ותשחררי, את עצמך קודם כל
ואז
תסתכלי במראה אל עצמך
ובחיוך תאמרי
שְׁחוֹרָ֤ה אֲנִי֙ וְֽנָאוָ֔ה