אתן מתאהבות, וגרוע מכך
דורשות שנתאהב בכן
אתן רוצות את הרגש
את נפשותינו המדממות זו אל זו
קרובות מאי פעם, קרובות מכל אדם אחר
כשהלב מתחמם מאהבתנו
ואני שואל אתכן - למה?
בה רע בבשר לבדו, למה צריך את הדם?
מה פסול בעונג השטחי והפשוט של הכאן והעכשיו
במגע חושק ועיניים רעבות
בחיוך וצחוק של מי שבחרו בדרך הקלה
אל האושר (גם אם הוא רגעי)
למה שלא אהיה רק זין עבה
לשון מלקקת, אוזן קשבת, יד מכאיבה
וצחוק וחיוך, אצלי ואצלך
חיזור מבדר מרוכז רק בך
כצייד המתרכז בטרף
אהיה כמפלט מהעולם, משעשע ומענג
לעיתים טפשי, לעיתים עמוק
אבל רק מפלט אהיה, לא עולמך
לא כולו
אבל זה לא מספיק
לא לכן, לא לך
את רוצה לב, מוח, נפש ודם
שהוקרבו רק לך האחת
על מזבח אהבתנו
רק אז ישבע רעבונך
ותשקוט בך מפלצת האהבה
אז אני אומר לך, לכן
זה אולי שטחי ורגעי
ולעיתים קצוב כמשכה של זקפה
כזמן תפוגתו של בשר
זהו הווה בלי מחשבה על העתיד
ועתיד שכולו מורכב מרגעי הווה
ואתן יודעות מה
לפחות נפשות לא מדממות בו
ולבבות לא נשרפים מחום
ואין
אין בו מפלצות
רק הווה, רק עונג
אז למה הרגש הזה?
