וידויים מן המרומים

ילדה קטנה ושחומה עם

עיניים טובות

כשיגיע הזמן להשתמש בסכין

אני לא אהסס

אני לא אאשים

אותך

ובעוד אני נוסע לבדי לאורך קו החוף

והדקלים מתנופפים

הדקלים המזויינים והכבדים,

החיים אינם מגיעים

והמתים מסרבים ללכת,

אני לא אאשים אותך,

במקום זאת

אזכור את הנשיקות שלנו

את השפתיים שלנו תאוות מאהבה

ואיך הענקת לי

כל מה שהיה לך

ואיך אני

הצעתי לך כל מה שנשאר

ממני,

ואני אזכור את החדר הקטן

המגע שלך

האור בחלון

התקליטים שלך

הספרים שלך

הקפה שלנו בבוקר

הצהריים והערבים שלנו

את גופותינו שפוכות ביחד

ישנות

כזרמים זעירים ונעים

מידיים וניצחיים

הרגל שלך הרגל שלי

היד שלך היד שלי

החיוך שלך והחום

שיוצא ממך

שגרם לי לצחוק

שוב.

ילדה קטנה ושחומה עם עיניים טובות

לך אין 

סכין. הסכין היא שלי

ואני לא אשתמש בה

בינתיים.