תסתכלו עליו
פעם היה שם חיוך
ועיניים שראו את העולם
כמגרש המשחקים שלו, כמשהו
שמחכה לכיבושו
אני זוכר, אני זוכר היטב
איך הוא התהלך בחדר מלא ביטחון
הכי חכם, הכי חמוד
איש צודק שעושה
את הדבר הנכון
שמשיג את מה שהוא יכול
והוא יכול
תסתכלו עליו
עכשיו
אין שם כלום
רק עייפות, מהחיים האלה, מעצמו
ממה שנהיה ממנו
מאכזבות שצרבו את בשרו
כשריח השריפה נשאר באף
משתק הכל, משתק אותו
הוא מצולק, הוא כועס
הוא שונא, בעיקר
את עצמו
תסתכלו עליו
גוף גדול עטוי תעודות
גל-עד למה שהיה ולמה שהשיג
אז, כשעוד היה חיי, כשלא פחד
מהצלקות
מעצמו
תסתכלו עליו
אני יודע שזה קשה, מעורר רחמים לעיתים
הרי זה תמיד כואב
לראות גוף בלי נשמה, נע ונד כי צריך
כי אין ברירה
תסתכלו עליו קם מדי בוקר
ומניע את גלגלי השיניים החורקות שבתוכו
אל הכיוון הקבוע שאינו משתנה
בסוג של פרפטום מובילה חסר משמעות
רק כדי לסיים את היום באותה נקודה
עם אותו גוף גדול המנסה לעצום עיניים
בעודו נזכר במי שהיה
ובמי שאיננו
בצלקות
והוא עייף, עייף מאד.
שבוע טוב.