כבר שבוע אני מאושר
אני יודע שזה אולי נשמע לכם - בנאלי
אבל זה לא
כל כך לא
לא אחרי השנתיים המזוינות האלה
כאדם חסר ופצוע
משועבד לשדים שלו
שאולי אם יאכילם, במרדף מדמם שאינו פוסק
יסכימו לתת לו רגע חטוף של שקט
שקרי
אבל השבוע - השדים מובסים
נפלו שדודים תחת הרי הרגש, השמחה
למול החיוך שהוא רק בגללה, בשבילה
זו שהצליחה למלא את החסר
לתת בי תחושת אמת
ועתיד
כי היא מהממת, ולא אכפת לי
מכללי המשחק
את מהממת - את שומעת אותי? עד כדי עצירת המחשבה
ואת כל כך חכמה
לפעמים אני קולט
שכאני מקשיב לך מדברת
את הדיבור הרהוט שלך, עם המוח הסקרן שלא יודע שובע
אני מתרגש, מתאווה - אני מוקסם
ממך
כבר שבוע שהיא מעוררת אצלי משהו שחשבתי שנעלם
הרצון להיות כל כולי
בלי פחדים, בלי סייגים בלי מחשבון על הפסדים
רק הידיעה הברורה שמה שיש
עושה אותי מאושר, באמת
מה שיש - מקבל אותי כפי שאני
ורוצה אותי לא רק בגלל "הטוב" שבי
אלא גם בגלל כל מה שדפוק בי
יש יותר נפלא מזה?
כי אנחנו כמו שני זאבים בודדים
אמנם מוקפים באוהבים
כל עוד מסכת הכבש על פנינו
אבל אנחנו זאבים
דפוקים, פגומים, חסרים
יוצאים מהכלל
רצים אל עבר היער, רעבים
נושכים את כל מה שאמרו לנו שנכון
ובעיקר מפלסים את דרכנו
אחד אל השנייה
למסע הנפלא הזה, שהוא כבר לא בודד
שכבר שבוע עושה אותנו מאושרים
וביננו, זה לא מעט
שרק ימשיך.
אמן.