אני קמה בבוקר, הסוללה שוב על מאה אחוז. זה יום שישי ואתה, לעומתי, מעוניין להמשיך לישון. אני צייתנית ומבוייתת לאחר הסשן של אתמול. אני מנסה להרדם, אך הלחות בין הרגליים מעיקה.
איך אתה שורד אותי?
הכנתי ארוחת ערב כחצי יממה לפני כן. אתה כרגיל מגיע מהעבודה ומקטר בגיחוך קל על כך שהאוכל עדיין לא מוכן כשברגע -
בי, נכנסת רוח שטות ובך, שטף מי ברז צוננים.
הפתעתי אותך והפרצוף מוכה ההלם שלך קורע אותי. אתה מתעשת במהרה ומגיח מאחורי. אני מרגישה את היד שלך עוטפת בחזקה את עורפי.
״תתנצלי.״
גם אם היתה בי כוונה להתנצל, לא הייתי מצליחה להוציא מילה מבעד לגלי הצחוק שתקפו אותי. אך במקום לנסות, התזתי עליך שוב.
אצלך אין הזדמנות שניה. אתה דוחף את ראשי בכוח אל מתחת לפתח הברז ומגביר את עצמת הזרם.
שיט, בדיוק אתמול חפפתי.
אני נכנעת לכוח שלך ולא נלחמת. אני מאושרת. אני צמאה ליחס הזה ממך. אני מכורה אליו. אליך. ושנינו צוחקים, אני חושבת שנדבקת ממני.
אתה עוצר לפתע את הזרם ולוקח כמה צעדים אחורה. אתה שקט ומחכה לתגובה ממני. אני עדיין מגחכת קלות, כשבראש נרקם לו הצעד הבא.
אני שוב תופסת אותך לא מוכן ומתנפלת עליך עם חיבוק רטוב. אני מחככת את שיערי הספוג נגד חזך, חולצת הפולו הירוקה שלך מקבלת גוון כהה. אתה מלפף את זרועותיך סביבי ומצמיד אותי אליך. טוב לי.
איך אתה שורד אותי?
..
סיימנו עם האוכל, ראינו פרק של The Walking Dead. סצנות ה-gore של אנשים הנקרעים בעודם בחיים על ידי גופות מהלכות ממש תרמו לתחושת השובע.
השקט שלפני הסערה.
נתת לי סשן במתנה. לא חינכת אותי, לא גערת בי, לא הוכחת אותי, לא הצלפת בי.
פינקת עצמך בשעת יצירה עם חבלים (כן, אותם החבלים שקנינו ביחד והכנסתי לכביסה עם חבלים אדומים עד שקיבלו גוון של ורוד-הלו-קיטי) ויצרת בי תחושת חוסר האונים שלה אני מייחלת באופן רציף.
כשסיימת, לא יכלתי לזוז מילימטר. הטוסיק מורם ושני החורים מוצגים לראווה. אני כזו זונת חבלים. אתה מסיים ואני נוטפת.
אתה סותם לי את הפה עם גאג וגוזל לי את הראייה באמצעות מסיכה שבה יש חור אחד, לפה.
אתה נוגע בי, ממשש אותי. אני מתה לדעת מה אתה רואה מהזווית שלך. האם אתה אוהב את הצבע שלי, את המבנה שלי, האם העור שלי נעים למגע שלך? אתה נהנה מהריח שלי? אתה נמשך אלי?
בעבור השאלה האחרונה אתה ממהר לספק תשובה כשאתה חודר אלי במלוא הדרך. אני מנסה לזוז אליך, לתת לך קונטרה, אבל החבלים עוצרים בעדי. לא תהיה אורגזמה היום, הערב הזה הוא בשבילך ואני לשימושך.
וכך הגעתי למצב הזה. שמונה בבוקר ואני ישנה בתוך שלולית.
אז, לענג את עצמי בשקט, או להטריד מנוחתך? הממ.. החלטות.
