יש לי פיקסציה לספרה שלוש. למספרים המתחלקים בשלוש. אבל יותר מכל, לסידור של חפצים בשלשות.
אתה יודע את זה, אז אתה ממתין בסבלנות בשעה שאני מעמידה בקבוקי שתיה בשלשות על המסוע בקופה. יש תור מאחורינו, אבל זה עניין של יציבות הנפש. אני מודה לך בלב, למרות שאת העגלה העמוסה שלצידי, אתה נתת לי לדחוף במסדרונות הסופר. העגלה הזו עוד פחות צייתנית ממני, וכשגבר אחר העיר לך ״נראה לי שקשה לה.״ ענית בקור רוח ״היא תסתדר.״
התשובה שלך גרמה לתגובת שרשרת שהובילה ללחות בתחתונים. מזל ששמתי פד.
מה לא בסדר איתי?
אתה קשוח איתי יותר ויותר לאחרונה. אני מטפסת על קירות, רק רוצה להרגיש את הקשיחות שלך חודרת אלי.
אז אני קמה בבוקר למחרת. אתה כהרגלך, ישן. אני מעבירה לשון ורדרדה ולחה על האוזן שלך. בעדינות. משתדלת שלא להעיר. לומדת את הנשימות שלך. מעבירה יד על אזור המפשעה. מרגישה אותך מתקשה לאט לאט. אני גאה בעצמי וממשיכה בפיתוי.
אתה ער, מסתובב ונצמד אלי. אני לא יודעת אם אתה עצבני על שהערתי אותך או מגורה. אתה אוחז בשיערי ומסובב את גופי באגרסיביות עם ידך השניה. אני שוכבת עם גבי מופנה אליך. אתה מעביר שתי אצבעות על הסלקים השייכים לך. הכוס נוטף, הדגדגן נפוח. וגם אם לא, הוא מתנפח עם כל מגע שלך, כמו פקודה.
אתה חודר וכואב לי. חמישה חודשים ועוד לא התרגלתי אליך. אך מהר מאד הכאב מתחלף בעונג צרוף, אתה נוגע בדיוק בנקודות הנכונות. זאת, בשילוב עם האחיזה הלא מרחמת שלך בשיער ובמותן, מטריפים אותי. אני דוחפת אחורה אליך בהתאם לקצב אותו אתה מתווה. משתדלת שלא לזייף, לא לפספס אף לא פעימה אחת. אני מרגישה אותה. היא מגיעה במהירות, רכובה על זרמים של עונג. מתחילה ברחם ומתפשטת על פני כל הגוף. אני דוחפת אחורה כל כך חזק שאני חוששת שאעיף אותך מקצה המיטה. אני מנסה למתן את הקולות החיתיים שיוצאים מפי כדי לא להעיר את השכן שנוהג להפריע באמצע אורגזמה בדפיקות מאיימות על הקיר המפריד בין שני חדרי השינה, ולא מצליחה…
גמרתי.
אתה עדיין בפנים, עדיין קשה. אני מסובבת את ראשי לכיוונך כמו ינשוף ומנסה לתפוס את שפתיך בשפתי. אתה מאשר לי ואני מנשקת לך, פעם את השפה התחתונה, פעם את העליונה.
״למה את חייבת להעיר אותי בתשע בשבת בבוקר?״
הייתי חרמנית.
אני נותנת לך פרצוף של כלבלב אשם.
קוראים יקרים, בשלב זה, היתה לי כל כוונה שבעולם להכניס את האיבר הקשה העטוף במיץ-הפות שלי לפה ולהחזיר לו טובה.
אבל אצלך, זה זמן עונש. אתה קם לפתע מהמיטה וחוזר עם זוג הכפפות שהזמנו ביחד. אלו הנראות כמו כפפות אימון. ללא אצבעות. אתה לא צריך אפילו לצוות. אני מושיטה את יד ימין ולאחריה, יד שמאל. הרצועות נעולות והכפפות הללו לא יוסרו מכפות ידי ללא עזרתך.
אתה אוחז שוב בשיערי (אולי אתקין שם ידית אחיזה וזהו) וגורר אותי אל עבר החלק האמצעי של ארון הקיר שבחדר שלך. התא השמאלי ריק והדלת ננעלת מבחוץ.
הו לא.
אני מיד מוצאת עצמי בחשכה. בהתחלה, מלטפת את הדלת קלות. אבל מהר מאד מרגישה את ה-aftermath של האורגזמה. אני מניחה ראשי אחורה, עוצמת עיני ומאזינה לשקט.
..
דלת הארון נפתחת. האור מסנוור. אני מגינה על עיני מקרני השמש שפלשו אל תוך החדר. פתחת חלון.
״עשר הדקות השקטות ביותר שהיו לי בתקופה האחרונה.״, אתה מעיר.
רק עשר דקות?!
אתה מושיט לי יד, אני נותנת לך כפפה. אתה עוזר לי לקום ואני מרגישה את החולשה ברגליים.
שיט. אני שוב חרמנית. Here we go again.
