״מה תרצי להיות כשתהיי גדולה?״
כמה תמימה השאלה הזו באזניו של ילד. לא משנה לאן יקח את התשובה, בכל ליבו הוא מאמין שיבוא היום בו יגשים את החלום.
יבוא היום בו יאתגר את כוח הכבידה וירקיע לשמיים כטייס קרב.
או שמא תצטלם בגאון ליד הכוכב שלה, בשדרות הוליווד.
אולי אף יציל תינוקת מדירה בוערת בקומה השביעית.
הכל פתוח.
...עד שכבר לא.
וכאשר אנו צומחים וגדלים, מנגד, החלומות קטנים. מתקבעים למסלול מסויים. הטייס, יתגלגל להיות פקיד בנק. כן, הוא רצה להיות טייס, אך לא לקח בחשבון את האסטמה שנתגלתה אצלו בגיל ינקות וכלל לא הותירה לו את האופציה להתמיין לגיבוש טייס. שלא נדבר על עודף המשקל איתו הוא נאבק משלהי גיל העשרה.
הכוכבת, עם מראה ממוצע, התגייסה להיות מאבחנת פסיכוטכני. והכירה את ״אהבת חייה״ בשנתה השנייה בצבא.
כיום היא בפרק ב׳, נשואה בפעם השנייה. כבר שנה שהיא מסוכסכת עם בתה בת העשרים על כך שהשתמטה מהצבא כדי לרדוף אחר קמפיינים חמקמקים, בעודה מנסה להגשים את חלומה. להיות כוכבת.
לוחם האש, הכבאי, ניסה את מזלו בתחום המוזיקה כשפיתח אהבה אותה כינה כיוצאת דופן אל צליל הגיטרה. תחום אותו זנח כשהתגייס לקרבי והתאהב במערכת. הוא הציל לא מעט אנשים, לוחם האש. וצלח את שירותו בכבוד. את המילואים, עם זאת, כבר לא שרד.
רובנו נקים משפחה, נביא ילדים אל העולם. נעבוד כמעט כל חיינו על מנת לממן אותם, חלקנו אף יזכו לנוח לקראת הסוף. רגעים ספורים של חסד בהם זכינו לאחר שנים של לימודים, עבודה, חתונות, חיתולים, גנים, בתי ספר, חתונות...
אבל גם כשהחיים שלנו מתחילים לתפוס מסלול ישיר אל המוות, לא חסרות הפתעות. חלקן טובות יותר, חלקן פחות.
הלא היית כמו כל השאר, ילד עם חלום שגלש אל תוך חיים נורמטיביים. אדם יוצא דופן שמצא את עצמו מנהל חיים רגילים להפליא, ובאושר.
עד שהחושך השיג אותך.
וכיום, עוד ישנו בתוכך, אותו הילד המנסה לפרוץ החוצה אל מעבר לחומות שהחיים מוטטו עליו.
נכון, התום, כבר איננו שם. האופטימיות הנאיבית, קלות הדעת, הרגש המתפרץ, נעלמו כלא היו. נלקחו ממך.
אבל בדמות של אבא, בהשתקפות שלי בעיניך הכהות אני רואה אותו. הוא מבויש וחושש ונחבא בפינה. הילד הזקוק לי.
זקוק לי שאשחרר אותו. שאגרום לו לחייך, להשתטות, לכרכר ולשמוח.
זקוק לי שאכיל את השד.
זקוק לי כדי לשכוח.
...
ניסיתי רבות להבין מדוע לקחת אותי בחזרה. מדוע נתת לי הזדמנות נוספת להוכיח עצמי.
התמקדתי יותר מדי בפשט. התחנונים שלי, הבכי שלי, החרטה שלי...
אך לא מדובר בי כלל.
אתה צריך אותי. ואני שם, שלך. בשבילך.
