מכירים את התאור מפי אנשים שחוו השאבות אל תוך לועו של חול טובעני?
על הלחץ, על תחושת ההיסחפות, על חוסר האונים, על המחנק?
בראשית המחשבות, אתם זוכרים היטב את החוק הראשון - לא להיאבק כדי למנוע טביעה מהירה יותר.
אבל בשלבי השקיעה הבלתי נמנעת, ההגיון הבריא בורח בעוד הגוף נותר מרותק.
ואז מגיע המאבק. ידיים עפות לצדדים, קול צרוד מבכי, רגליים בועטות לכל עבר ואתם מנסים לשחות את דרככם לכיוון אותו קצה של שורש עבה שאולי יציל את חייכם.
והבוץ מתנגד אליכם, עוטף אתכם. והוא כבד והוא סמיך והוא בכל מקום.
ואתם לא מתקרבים. להיפך, רק מתרחקים. והתשישות גוברת.
והאוויר והצבעים והעולם הולכים ונעשים צרים.
ואתם לא מפסיקים במאבק.
גם לא בחושך.
רק כאשר כבר לא נותרת ברירה אלא לעצום את העיניים, ולקבל.
***
חינכת אותי שכתיבה הינה דרך התבטאות נכונה לנשלטת.
חינכת נכון.
רק שעבור אדם המקדם תקשורת בריאה בכל אספקט בקשר, אין הרבה מה לכתוב מעבר לעשרות אלפי שורות הטקסט שהחלפנו אחד עם השניה.
ממקום של אושר ושל בטחון וידיעה, לא יוצאת המוזה.
המחשבות שם, אבל אתה מעולם נמצא בסופן כדי להבדיל את העיקר מרקע הרעש הלבן.
רק בדקות בהן זו רק אני עם עצמי, עם החששות שלי והבלבול שלי, אני יכולה באמת לשבת ולהאזין לסימפוניה החוגגת בראשי.
הקפדת לתאר, בפעם הראשונה בה כתבת לי, את הסיכויים שלי ושלך להיפגש ולהכיר כשתי ספירלות הנעות במרחב ריק. ספירלות הנעות בכיוונים שונים, המגיעות מעולמות הפוכים, שסיכויין להתנגשות שואף לאפס.
האדרת את האופי שקראת דרך הטקסט. את היופי שחווית דרך התמונות.
את הטוטאליות והמסירות שלי כנשלטת, כלפי אותו דום שלקח אותי כשלו.
"את לא טוטאלית."
זו לא פעם ראשונה שאני שומעת את רצף המילים הללו יוצא מפיך, ובכל פעם הוא כואב יותר מקודמו.
אני חושבת, שכמו בכל פיצוץ שחווינו, מקור הבעיה היה בחוסר הבנה.
מהי טוטאליות בעצם?
האם טוטאליות נמדדת בזמינות מוחלטת אחד כלפי השניה?
האם טוטאליות נמדדת בביצוע מצטיין של משימות דרקוניות?
האם טוטאליות נמדדת במחשבות בלתי נדלות על הצד האחר?
האם טוטאליות נמדדת בעמידה בסטנדרטים בצורה שלמה?
האם טוטאליות נמדדת באינטרס נטול אינטרסנטרסים?
אם אלו אמות המידה, אז אני לא טוטאלית.
הסיפור הקסום שתיארת לגבי בתחילת הקשר, נחקק בי עד היום.
רציתי להיות המושלמת שלך. שלך.
רציתי להיות אותה יחידת סגולה מבין אלפי הנשלטות.
רציתי להיות מקור לגאווה אותה אתה יכול לשאת עם חזה נפוח ולהצהיר בשייכותי אליך.
רציתי לשנות ולהשתנות בהתאם לצרכיך. בהתאם לאותה הדמות אותה תיארת בתחילת המסע.
beyhond reproach
חזקה
דעתנית
יפה
שלך
וטוטאלית
אבל מכיוון שאיני כזו הייתי צריכה לעבוד פי שלושה יותר קשה...
הטוטאליות שלי היא בכתיבת בלוג כאשר איני אדם כותב מטבעי.
כך שכל פוסט מוצמד לאירוע או לחוויה או למחשבות שהוענקו לי, ממך. בזכותך.
כדי לגרום לך לגאווה. כדי לשמוע שוב ושוב עד כמה אתה נהנה לקרוא אותי וללמוד את הצד האחר.
הטוטאליות שלי היא בלהיות אותו אדם אינטרסנטי ואנוכי וצבוע שאני, ולנסות לשנות את זה מקצה לקצה, בשבילך.
הטוטאליות שלי היא במלחמה מולי ומולך. כדי שנוכל שנינו להתגאות בבחורה שנעשיתי. תוך כדי הענקת ערכים חדשים או דרכי מחשבה שמעולם לא הכרתי.
הטוטאליות שלי הינה בלהפוך מאדם מזלזל ולא תקשורתי, לבחורה הסוגדת לך, המעריכה ומטפחת את אותו הזמן אותו אתה מקדיש לה.
הטוטאליות היא בלרצות להיות איתך כל הזמן, ולהסתפק במה שהחיים מציעים לנו.
הטוטאליות היא בלא רק לקבל את הרעיון של אחרת, אלא לפתוח זרועות לרווחה ולקבל ולדאוג ולאהוב אותה. עם כמה שזה כואב.
הטוטאליות היא במאבק המתמשך בלהפוך להיות אותה דמות אידיאלית שאתה מנסה להשיג, בידיעה מוחלטת שלעולם לא אוכל להיות כזו.
אז... אולי הטוטאליות שלי אינה טוטאלית.
אבל בטוח יש לה שם אחר.
אולי זה משהו שכבר קיים, אולי זה משהו שצריך להמציא. אבל היא שם. והיא שלך.
As long as you'll have me.
