בשביל לשמור על מהלך חיים תקין, אני שומר על עקרונות מסויימים. כאלה שלמדתי מבית, כאלה שלמדתי מהסביבה.
אני אף פעם לא אפגע פיזית בזדון במישהו חלש ממני או באישה.
אני לא אתן לאף אחד לפגוע במשפחה שלי גם במחיר החיים שלי.
אני תמיד נותן צדקה, בכל צומת ויש לי גם כמה הוראות קבע קבועות.
טובה תחת טובה, עין תחת עין, שן תחת שן.
רכוש שלי, שייך לי, רק לי.
אני שומר על שיגרה יחסית עמוסה בשביל להעסיק את עצמי ולשמור על קשר עם הסביבה.
אני עובד בעבודה שאני תמיד מוקף באנשים, אני כל הזמן לומד משהו בשביל שהשכל שלי יעבוד שעות נוספות ואולי יתיש את עצמו, אני פעם בשבוע הולך למקום שמוציא ממני המון אגרסיות וכעס בשביל לא לשמור אותם בפנים.
אני לא תמיד מצליח.
לפעמים נשבר לי מהעמדת פנים הזו, אני תמיד משתדל שזה יילך לכיוון האדישות ולא לפיזיות. כבר יצא לי יותר מפעם להגיד לאנשים שפשוט לא אכפת לי. לבוס, למרצה, ללקוחות, לאישה. גם אם תקפצו מכאן עד השמיים ותחזרו, לא אכפת לי.
תסתכלו על זה מנקודת המבט שלי.
כל האנשים האלה. לקוחות, בוס, מרצים, חברים ללימודים, חברים לחיים, חברים מהצבא, אישה, משפחה.
אלה אנשים שלא אכפת לי מהם.
כן, אני יודע שצריך להיות אכפת לי, באמת.
אבל לא, לא אכפת לי.
הרגשות, רצונות והצרכים שלהם לא מעניינים אותי.
אז למה בכל זאת?
כי ככה צריך להתנהג.
שאלה אותי אתמול מישהי ״אם היית חי בעולם אחר,עם הדמות שהאמיתית שלך,בלי צורך לשים מסיכה, תתאר לי אותך,מי היית?״ עניתי לה ״רווק נצחי, מתבודד רוב הזמן, לא אדם טוב. בערך הפוך ממה שאני היום במציאות״.
רווק זה פשוט, אני לא יכול לאהוב ואין טעם לזוגיות.
מתבודד גם פשוט, אתם ובני אדם לא מעניינים אותי.
לא אדם טוב - תגידו לי אתם, אדם שחושב רק על עצמו, הוא טוב או רע?
בערך הפוך ממה שאני היום - על פניו, בחיים שלי אני כל מה שאני לא אבל מתחת למסיכה אני שומר על החיים התקינים האלה ועל השיגרה הזו רק בשביל שאוכל להשתמש בסביבה שלי לטובתי.
אני פשוט שקרן ממש ממש טוב.
