My Story

היו ימים. היו ימים שרציתי להרגיש, באמת. כשהייתי ילד זה היה מגיע בדיעבד. רציתי להרגיש את מה שהיא הרגישה בפעם הראשונה שהתנשקנו, באמת. רציתי להרגיש כשאותה נשלטת עזבה אותי. רציתי להרגיש, רציתי להרגיש משהו כשאבא שלי מת, משהו. לא יודע מה, השתוקקתי להרגיש כל דבר, רק לא להיות זומבי. היום זה עובר לי מהר. כשהייתי קטן יותר זה היה משגע אותי. כל פעם העלתי את רף האכזריות שלי. בשביל לבדוק מתי זה יזיז לי, זה אף פעם לא הזיז לי. הדבר היחיד שהזיז לי היה שזה פאקינג לא מזיז לי.

היום אני מקבל את זה, אני שלם עם עצמי. אני טכני, לגמרי, מכונה ומודע לזה. איש רע שיודע שהוא רע אבל משתדל להיות אחראי. אתמול הייתי גם רע וגם אחראי באותו רגע. אתמול היה יום האהבה. הייתי רע כי לא חגגתי אותו עם אישתי, הייתי אחראי כי זאת שכן הייתי איתה נשארה שלמה. זו ההיא מהפוסט למטה. היא סוף סוף הוכיחה לי כמה זונה היא יכולה להיות. זונה שיכולה לנהוג שעה לכל צד בשביל להפגש עם מי שמגדיר עצמו כפסיכופת, עם אחד שהיא לא יודעת עליו כלום, הייתה לה רק תמונה שלי ומה שסיפרתי לה על עצמי, כן, אפילו לא מספר טלפון, עדיין אין לה אותו.

נפגשנו בחדר, החדרים האלה של ה250₪ ל3 שעות, דווקא חדר דיי מסודר האמת, חוץ מהטלוויזיה, כל התחנות היו ברוסית משום מה. היא באה מסודרת, נקייה, קצת רועדת, הרבה חוששת. היא הגיעה עם תלבושת רשת מתחת, תלבושת שכבר דיברנו עליה. משהו שנראה עליה טוב אבל הייתי גם מוותר עליו בשניה. היד שלי הייתה בתוכה והיא ניקתה אותה, הזין שלי היה בתוכה והיא ניקתה אותו ואת הביצים ואת התחת. באמת, זונה למופת. את כל הזיוני שכל הבאנלים היא עשתה בהצלחה. דוז פואה. לקחנו הפסקה, שוכבים על המיטה, אני מראה לה תמונות של אחיינים שלי, זה תמיד עוזר לקירבה איתכן. מדברים על כל מיני דברים. כאלה אנחנו, מדברים על הכל עד שאחד מאיתנו חרמן.

ופתאום אני חרמן, שוב. אז היא מוצצת. והיה רגע אחד אתמול ששוב רציתי להרגיש, רק לרגע להרגיש. אני עליה, והידיים שלה מקובעות מתחת לרגליים שלי ואני סוטר לה, שוב ושוב ושוב ושוב והיא מנסה להתגונן אבל אין לה באמת סיכוי ואני ממשיך. עם כף היד וגב היד, עוד סטירה ועוד סטירה ועוד יריקה ועליה סטירה ועוד סטירה. היא מבקשת ומתחננת שאפסיק ואני כבר רואה את הדמעות שלה מבצבצות אז אני ממשיך וסוטר לה, יותר חזק והיא ממשיכה להתחנן אבל אני ממשיך, אני רוצה שהזונה תישבר. אני רואה את העיניים והשפתיים שלה מתכווצות והיא מתחילה לבכות. באותו רגע. רציתי להרגיש. לא הרגשתי אבל כן הייתי אחראי, חיבקתי אותה ואמרתי לה שמותר לה להתפרק ולשחרר, שזה בסדר. והיא בכתה עליי קצת. רציתי להרגיש.

ואז זיינתי אותה בתחת, היא מצצה, הורדתי אותה להריצפה, לחי צמודה לפרקט והיא ליקקה את הגמירה שלי מהפרקט. זונה טובה.

אגב, היא קוראת את זה גם אז אם מישהו מעוניין להסביר לה כמה מטומטמת היא יצאה לדעתו, הוא מוזמן. לי נראה שהיא דווקא נהנתה. ״נראה״, היא אמרה לי.

בהמשך לפוסט ״התמודדות״, אני והיא עדיין מדברים. (אני גם בשוק מהעניין הזה) מנסים לנהל סוג של קשר מוזר, היא גם חברה וגם ברור לשנינו שאני אזיין אותה בכל חור אפשרי. יכלתי כבר לזיין אותה, החלטתי שלא בשביל לא להפוך אותה לעוד אחת מהבנות שאני מזיין ונעלם להן. זה גם מה שאמרתי לה. בכלל, הכל איתה פתוח כל כך. התחלתי לקרוא לה ׳שותפה לפשע׳, אני מספר לה איך אני מתנהג לילדה שלי (לא ביולוגית יא סוטים, זו שאני מזיין) והיא מצידה לא נרתעת. להיפך, היא רוצה לשמוע פרטים. אני מספר לה על זיון עם אישתי והיא שואלת אם חשבתי עליה תוך כדי.

היא שולחת לי תמונות שלה, בכל מיני פוזיציות ובכל מיני תלבושות, בהתחלה זה היה חלקי איברים ועד הצוואר, עכשיו זה כבר עם דילדו בכוס או בפה כשהיא מסתכלת אל המצלמה. לא ביקשתי ממנה את התמונות, גם לא ביקשתי ממנה תמונות עם הפנים, היא שלחה אותן כצעד בונה אמון. כן, היא מוזרה קצת.

היא מחרמנת אותי, היא גם יודעת איך. היא בוטה מאוד, מתארת איך היא רוצה את כל היד שלי חופרת לה בכוס ואז אני אוציא אותה ממנה ואתן לה לנקות את כולה עם הלשון, מתארת לי איך היא מנקה לי את הביצים, הזין והתחת אחרי שאני גומר לה בפה. מסבירה לי שהיא רוצה להיות גם כלבה וגם חברה. וזה עובד לה, היא מצליחה להיות גם וגם. אנחנו רוב היום מדברים על הלימודים, עבודה וענייני דיומא. עד שאחד מאיתנו חרמן.

היא אתמול אמרה לי שהיא החליטה שהיא לא רוצה להזדיין איתי (טוויסט בעלילה) כדי לשמור אותי כחבר ושלא אנסה להרוס אותה, שלא אהיה איתה כמו שאני עם כולן. אמרתי לה שזה אחד הדברים היותר יפים שאמרו לי אי פעם ושאני עדיין אזיין אותה. לא כי חסר לי סקס. פשוט בחורה צריכה לעמוד אחריי המילים שלה ואחרי כל הבילד-אפ שהיא בנתה אין סיכוי שלא ארגיש את הגרון שלה מתרחב כשהזין שלי חודר אליו שוב ושוב ושוב, אין סיכוי שלא אתענג על רפלקס ההקאה שלה, אין סיכוי שלא אקרע לה את הכוס עם היד שלי, אין סיכוי שלא ארגיש את החור של התחת שלה מתנגד לזין שלי בכל סנטימטר שנכנס אליה עד שהוא יכנע. אין, אין סיכוי שלא אדרך לה על הפנים כשהן מלאות בריר שלה, אין סיכוי שלא אירק לה על הפרצוף כשהיא מסתכלת עליי מלמטה. לא קיים סיכוי שלא אתפוס לה את השיער עם האגרוף שלי ואגרור אותה.

היא כלי שרת, הייעוד שלה הוא לשרת גברים. היא יודעת את זה, היא מודה בזה (חלקית, אני עוד עובד על זה). כן, אז לא כל גבר ולא תמיד, אבל היא יודעת שזה המקום שלה, שזה חלק גדול בה. אולי בגלל זה היא נמשכת אליי, היא ההפך ממני. היא יודעת לתת הכל, אני יודע רק לקחת. היא מאוד מאוד רגישה, אותי זה בעיקר מצחיק. ואולי, היא פשוט יודעת שלא ארחם עליה, רק אדאג לא להזיק לה בצורה חמורה מידי. מאוד קל לה להיות כלי ולהכיל אנשים אחרים. ואני לא הולך לפספס אותה. לא בתור זונה ולא בתור חברה.

׳לא הגעתי ליצור אויבים, באתי לספר׳.

הכותרת הזו נכונה. אני פה לספר, לכתוב את מה שיש לי, אתם יכולים לאהוב, לא לאהוב, להיגעל, להתחבר, להאמין, לא להאמין, לצחקק, לקחת ברצינות. זה לא משנה. אני יודע שקשה קצת לעכל אותי, זה בסדר, אף אחד מכם לא באמת חייב. אין כאן עניין של feed the beast או starve the beast, אני גם לא חושב שאני עונה להגדרה של טרול, אם אני מגיב לבלוגים אחרים (שזה נדיר), אני מגיב עניינית לכתוב. שוב, לא מחפש אויבים, יש לי מספיק. אני עונה לכל תגובה שמשאירים אצלי בבלוג, או עניינית לכתוב או בתודה. באותה מידה יכלתי לא לענות כלל אבל אני מקבל את התגובות כחלק מהחוויה השלמה של הכתיבה. אגב, אם יהיה לי פוסט עם 0 לייקים ו-0 תגובות, זה לא באמת ישפיע עליי, אני לא כאן כדי שתתעניינו בי.

אז למה אני כן כאן?
ברוב היום וגם תוך כדי כתיבת שורות אלה (בעבודה) אני עוטה עליי מסיכות, אני לא יכול להיות אני כי החברה לא תקבל אותי איך שאני. יש מעטים שכן יקבלו אותי ככה אך גם אותם אנשים - לא ירצו להיכנס איתי לקשר או לעשות איתי עסקים. אני לא מאשים אותם, אני גם לא הייתי עושה עם עצמי עסקים או נכנס איתי לקשר.

כנראה שהיה חבוי בי צורך לשחרר, צורך להיות אני מידי פעם ותחת מעטה האנונימיות אני יכול להיות אני. יש אמצע, שאתם נמצאים בו ואני קצת בקצה, קצת במקום שאתם מעדיפים לא לגעת בו, האני האמיתי צריך להיות מאושפז ללא קשר לאנשים נורמלים, לא בשבילי, בשבילם.

אני כאן בשביל לכתוב ואני חוטא גם בקריאה. אני לא מחפש פה לזיין, להתחיל עם בחורות או ליצור קשרים עם אנשים, מה שמאפשר לי להגיד את האמת כי אין בי את החשש שאני אפסיד מישהי מכן אם אני אפחיד אותה יותר מידי. להיפך, תפחדו, לא מעניין אותי. תגעלו, לא מזיז לי. תגידו שאני שקרן, חרטטן, מניפולטור, ילד קטן, בן זונה, כלב, באמת. אני בסדר עם הכל. הייתי מופתע אם הייתם מגיבים אחרת. יש גם סיכוי שעל הדרך אני דווקא עושה גם שירות. יכול להיות שהכתיבה שלי מרתיעה נשים מסויימות מכאן וזה גורם להן לחשוב פעמיים ושלוש לפני שהן נותנות את הפרטים שלהן או לפני שהן מחליטות להתמסר למישהו.

הא, גילוי נאות, יש לי עוד כינוי כאן.
אחד ותיק, כזה שאתם אוהבים ומתחברים אליו, כזה שכבר נגע פיזית בבחורה או שתיים מכאן. מי שמכיר אותי אישית דרך הכינוי השני מכיר אדם אחר לגמרי. אבל אל דאגה, הוא כבר לא פעיל. :)

אני רוצה אותך חשופה מולי, איך שאת, הכי חשופה שיש, פעורה, מפושקת. אני רוצה להוריד ממך את כל ההגנות, את כולן, לפשפש לך בנפש, לשבור את כל המחסומים, את כל החומות. את תעברי תהליך, התהליך לא יהיה קל. יהיו המון רגעים שתרצי לזרוק הכל לפח, שתחשבי שאת לא באמת צריכה את זה, שזו לא את באמת. אבל זו את, הכי את. 

אני רוצה שתהיי שלי, כולך, גוף ונפש, טוב ורע, אמת ושקר. לא יהיו לך סודות מולי, הסוד הגדול יהיה אנחנו והעולם שאנחנו בונים יחד, הוא יהיה רק שלנו, שלי ושלך. אני רוצה שתהיי שלי, רק שלי, אני אדאג להכל, אני אטפל בך. אני אדע להיות נוקשה כשאת צריכה ועדין כשאני צריך. אני אדע ללטף אותך מצד אחד ומהצד השני לסטור ולחנוק. 

אני אחפור לך בפצעים פתוחים, רק כך הם יגלידו ילדה שלי, רק כך תוכלי להשאיר את העבר מאחור. אנחנו נשמור על העבר בעבר, נלמד ממנו ונעזוב אותו, נבנה לנו עתיד. שלנו, את תעשי אותי מרוצה ואני אגרום לך לגעת בשמים בכל מגע, בכל גמירה, בכל רגע. 

בסוף התהליך את תהיי שלמה, את תהיי את, את תהיי חדורת מטרה ותהיה לך תוחלת לחיים. את יודעת שאת רוצה את זה, בעצם לא, לא רוצה. צריכה. את בסוף התהליך תהיי טוטאלית, תהיי שלי, אני אשייך אותך ואת תהיי במקום שאת צריכה להיות בו, המקום שעושה לך רק טוב. גם כשיהיה רע זה לטובתך. את יודעת את זה. 

מה שאני באמת רוצה להגיד. 

התהליך לא יסתיים אף פעם, אף פעם. כל עוד את בתהליך יש לך למה לצפות. הנה, עוד רגע אני אהיה שם, עוד רגע אני אהיה שלמה, אבל לא, את לא. את פגומה, כמו שאני פגום וכמו שכל השאר פגומים ותחושת השלמות הזו - גם אם היא מגיעה, היא רגעית כל כך. כמו סטלה ראשונה, כמו גמירה ראשונה, אי אפשר להגיע אליה שוב. אז אני משתמש בתהליך הזה, מוכר לכן אותו, נותן לכן את התקווה. אין לי כוונה לסיים את התהליך, להפוך אתכן לשלי באמת. טוב לי שאתן עושות מה שאני רוצה ומבקשות עוד כי אתן רוצות להגיע למשהו שלא קיים. 

מה אמרת? חזרי על זה, לא הבנתי.
שוב, חזרי על מה שאמרת.
לא, סליחה לא תעזור לך הפעם.
חזרי על זה.
יותר לאט.
יותר לאט.
הברה הברה.
מה זאת אומרת למה?
כי אמרתי.
לא רוצה? היית גיבורה מקודם, מה קרה?
הא, היד שלי כואבת לך
אז את כבר פחות גיבורה.
ננסה שוב.
חזרי על זה.
נשמי, נגבי את הדמעות המזויינות
וחזרי על זה.
קשה לדבר ככה?
את צריכה לעמוד מאחורי המילים שלך.
גם כשכואב.
אני לא רוצה שרמוטה בלי עמוד שידרה.
אין שימוש בשרמוטה כזאת.
עכשיו עם כל הכאב.
לפתוח את החור הזה שאת קוראת לו פה.
להשתמש בצינור המזויין הזה שאת קוראת לו צוואר.
להרים את הגולות האלו שאת קוראת להן עיניים.
ולחזור על זה.
נראה אותך גיבורה.

לא, אין כאן קשר לBDSM.
זה לא עונש שאת מקבלת.
זה לא קשור לחינוך או אילוף.
אין כאן קשר לצלם אנוש.
את פשוט זבל, כלום, פסולת,
לא מספיק טובה בשביל להיות זונה.
את אמא רעה, בת חרא, אחות זבל,
דודה גרועה.
אף אחד לא יציל אותך.
את יודעת למה? לאף אחד לא אכפת.
צעקי, יותר חזק. יותר חזק.
אין מי שישמע.
אף אחד לא ירגיש מוזר כשלא תהיי פה
אף אחד לא ישאל איפה את
לא דיברת עם המשפחה שבוע,
למה לא מחפשים אותך?
מה יש באחותך שאין בך?
למה אמא שלך אוהבת אותה יותר?
למה אבא שלך זרק אותך מהבית כשהיית ילדה?
אין לך ערך בחוץ.
את יודעת את זה.
את לא יכול לעמוד בזכות עצמך.
מלאי את הייעוד שלך.
רדי לשטיח, חכי שם.
לא בגלל שאת שפחה,
בגלל שזה המקום הטבעי שלך.

אחרי שעזבתי אותה היא ניסתה לגרום לי לקנא, כאילו בדרך אגב. הגיעה למקומות מסויימים שידעה שאני בהם בזמנים מסויימים, תמונות בפייסבוק שבדיעבד כנראה הייתי צריך לראות, יצאה עם גברים רנדומלים. אחרי שבילתה איתי מספר חודשים לא מבוטל בכלל היא האמינה שיהיה לי איזה עקצוץ, צביטה. שיגע אותה שלא באמת אכפת לי, שמבחינתי זה באמת נגמר. שיגע אותה עד כדי כך ששלחה לפעמים הודעות התעניינות ואת חברה שלה לדבר איתי עליה ולהזכיר לי אותה.

האמת שכן חשבתי עליה, דיי הרבה. כל פעם שראיתי אותה עם מישהו חשבתי עליה. בהתחלה חשבתי ׳אני סיימתי איתה לבינתיים. קח, תהנה מהשאריות׳ אחר כך  חשבתי עליו. חשבתי עליו בין הרגליים שלה. הוא אולי סוטר לה, אולי לא. הוא אולי מזיין אותה בתחת, אולי לא. הוא אולי יורד לה, אולי לא. הוא אולי מזיין אותה בחוץ, אולי לא.

כשזה הפך לרציני עם אחד מהם, חשבתי על עוד דברים לגביה. אולי הוא אוהב אותה, אולי לא. אולי הוא מצליח להתמודד עם המצבי רוח שלה, אולי לא. אולי הם ישנים יחד, אולי לא. אולי הוא האדון שלה, אולי לא. אולי היא בכלל מנצלת אותו, אולי לא. 

סידרתי לעצמי את הכל בראש. כל דבר במשבצת שלו, לוקח כל מידע קטן ובודק מה הוא מלמד אותי. כזה אני, כשאני נתקע על משהו אני לא זז, אני חוקר, ממצה עד תום.

סידרתי את הכל וחשבתי לעצמי אם הפצעים שלה נרפאים או שזו הצגה, מתי ואיך היא תשבור את הכלים, מתי ימאס לה מהעמדת פנים שלה, מתי היא תבין שאין לה מקום בעולם. ׳הכל הבל הבלים׳ אמר קהלת, הוא גם אמר ׳מה שהיה, הוא שיהיה, ומה שנעשה, הוא שיעשה; ואין כל חדש, תחת השמש׳ חשבתי לעצמי - מתי היא סוף סוף תתאבד?

תראו, כל הכלוב הזה פה, כל עולם ׳הסטיות׳ הזה שפתחתם לעצמכם. ״השקפות לגבי עולם השליטה״, ככה. אין דבר כזה ׳עולם השליטה׳, BDSM או שאר הגדרות ושמות תואר למשהו כל כך כללי. באחת התגובות לאחד הפוסטים אמרו לי שאני לא צריך להיות בתחום. לגיטימי. העניין הוא שאני לא ב׳תחום׳, אני אני. אני לא שולט בזה שכל בחורה שאני נכנס איתה לקשר בסופו של דבר הופכת לזונה מושפלת וקטנה בלי דעה אמיתית. אני לא שולט בזה שבחורות נותנות לי את השליטה בהן. כן, אפשר להתווכח על הדרך, על השקרים, המניפולציות, ההסתרות, הבגידות ועל עוד הרבה דברים. אבל, כמה מכם השולטים שכאן באמת שולטים? כמה מכם באמת מאמינים בדרך הזו? כמה מכם מונעים מאינסטינקט נטו ולא מחוסר ביטחון משווע בתחומים אחרים? לכמה מכם באמת נעמד הזין מלדרוך על ראש של בחורה ולירוק עליה? לכמה מכם הבחורה צריכה למצוץ אחרי שהיא קיבלה הצלפות רק בשביל שיעמוד לכם?

עכשיו, לא, אני לא פה לפאר את עצמי. אני יותר טוב מכם כי אני פשוט יותר טוב מכם, אני לא אמנה את היתרונות שלי על פני שאר השולטים דמיקולו שיש כאן. הפוסט הזה הוא בשביל לתת לכם טיפ, עצה, עזרה להמשך. הטיפ הוא דיי פשוט. - אל תתחשבו בנשלטת שלכם - רגע, לפני שאתם סוקלים אותי באבנים, בואו נפרק את זה. כשאתם מתחשבים בנשלטת שלכם, אתם באמת שולטים בסיטואציה? כשאתם מתחשבים ברצונות שלה, מי משרת את מי פה? כשאתם מתחשבים במה שהיא מרגישה במהלך האקט, אתם באמת עושים את כל מה שאתם רוצים? מתחילים להבין?

כשבחורה שואלת אותי מה אני רוצה שהיא תרגיש במהלך האקט איתי התשובה שלי מאוד פשוטה. ״מה שתרגישי הוא עניין פרטי שלך, אני לא מתעסק בזה״. לא מעניין אותי מה היא מרגישה, חווה, עוברת או כמה כואב לה נפשי ופיזי. אם צריך היא תתרסק ותיפול למקום הכי נמוך שקיים, לבור ללא תחתית. למה? היא בחרה להיות שם. היא טענה שהיא שפחה, כלבה, משרתת, זונה, חור, כלי, שרמוטה. היא בחרה לוותר על הביטחון האישי שלה ולהפקיד אותו בידי מישהו אחר. שתתמודד עם ההשלכות.

אם אתה לא חזק מספיק בשביל לא להתחשב בנשלטת שלך, אל תהיה שולט.
אם את לא חזקה מספיק בשביל ליפול על הפרצוף ולקום, אל תהיי נשלטת.
צאו מ׳התחום׳.

ומי אמר שאני לא נחמד? הנה, טיפים חינם.

התמודדתי בחיי עם אנשים ששונאים אותי. ״התמודדתי״, רוב האנשים שניהלתי איתם קשר שהוא מעבר להיכרות בסיסית כנראה שונאים אותי או לפחות לא אוהבים אותי כי איכשהו השתמשתי בהם. על פניו, אני נראה גבר דיי בסדר, אין בי משהו שונה כלפי חוץ, הבעיה של אנשים איתי מתחילה כשאני מזהה משהו שאני יכול להשיג מהם בשבילי ואז אוטומטית יש להם מטרה על הגב וכשיש מטרה, אני אף פעם לא מפספס. אף פעם.

ועכשיו יש אותה, אחת היחידות שבאמת יודעת שאני מקולקל, היא לא מאלה שיודעים שאני בן אדם רע, זה כל מי שמכיר אותי קצת יודע. היא יודעת גם את הסיבה לזה וזה לא מפחיד אותה. לפחות היא לא מראה שזה מפחיד אותה. אמרתי לה לברוח, אמרתי לה שהיא תפגע מכל השטות הזו אבל היא בשלה. ״אני לא מאמינה שתפגע בי״. וזה מוזר. אתמול הגדרתי את הקשר שלנו כ״קשר ניצול הדדי״ היא בהתחלה הסתייגה ואז התרצתה, לא לפני שהוסיפה גבולות. שאני לא פוגע בה ומכבד. הסכמתי.

אין לי דחף לפגוע בה, לא כרגע לפחות. אני חושב שזה שהיא יודעת שאני מקולקל ועדיין נשארת באיזור קצת חוסם לי את זה. או לפחות גורם למספיק בלאגן במוח ומערפל את הצורך לנצל, לקחת ולהרוס. אני חושב שגם אם אפגע בה היא רק ׳תחטוף מכה בכנף׳, היא חזקה, מאוד. היא אמיצה. מאוד. וגם טיפשה.

אולי לא אפגש איתה, אולי אפגש איתה רק לקפה, אולי אפגש איתה לקפה ואז אזיין אותה, אולי אפגש איתה לקפה, אזיין אותה ואז ארצה לראות אותה שוב. לא יודע.
לא משנה לי.
נעים לי גם ככה.
לא, לא כמו שנעים לכם, נעים לי רציונאלית, נכון לי חברת אמת אחת מתוך כל כך הרבה אוייבים. נכון לי אחת שאני אומר לה שאני חושב שבני אנוש מטומטמים כי אני לא מצליח להבין למה שאנשים יבכו ואז היא תסביר לי רציונאלית כאילו אני ילד מטומטם ותיתן לי אנלוגיה לעולם שלי ותנסה לסדר לי את זה בראש.

ואני מכיר כבר את מה שהיא אומרת לי, לפעמים אני יודע מה היא תגיד לפני שהיא אומרת בכלל. ועדיין.
נעים לי לשמוע אותה אומרת את זה.
נכון לי.

שאלת אותי מה אני חושב עלייך.
הנה.

אני בתהליך, תהליך עיצוב מחדש. לא, אל תרימו גבה, לא אני מתעצב. מדובר על בחורה, צעירה, נעימה, יפה, תמימה. כזו שרוצה לרצות, לשרת, להתמסר באמת.

אז, איך בכלל מאלפים יצור אנושי?
הרי, היא לא כלבה באמת, היא לא פועלת על אינסטינקטים והרגלים, היא לא משתינה על הריצפה רק כי בא לה, היא משתינה כשאני אומר לה. היא לא נובחת כי זוהי הצורה שהיא מדברת, היא נובחת כשאני אומר לה. היא לא מכשכשת בזנב כשהיא שמחה או לחוצה, היא מכשכשת בו כי אמרתי.

הרבה אנשים פה חושבים שאילוף מתבצע על ידי משימות, פקודות, הגדרת זמנים וכל מיני שטויות כאלה של ילדים. אז זהו, שלא. אם רוצים לאלף אישה זה האמת דיי פשוט ותלוי מאוד במי אתה ומה היכולות שלך.

קודם כל, כבר דיברתי על זה, מדברים המון, המון, המון. בהתחלה. נותנים לה להתרגל לזה שאתה חלק מהחיים שלה, חלק מהשגרת יום שלה ואז לוקחים את זה. פשוט. מדברים איתה פחות, מתרחקים קצת, היא כבר תבוא לברר לאן הלכת, היא כבר תתגעגע. אני בדרך כלל בשלב הזה מוצא משהו לכעוס עליו/להתאכזב ממנו - (לא בהכרח בתור הסיבה להתרחקות). תמיד טוב לתת לה להרגיש שהיא צריכה להתאמץ יותר בשביל לרצות אותך.

המצב האידיאלי הוא שהבחורה לוקחת יוזמה לבד ומבקשת ממך להשתלט לה על החיים. לכל אלה שמרימים גבה - זה קרה, קורה ויקרה, אם זה לא קרה לכם אתם כנראה עושים משהו לא נכון.
בחורות חכמות אבל הרגש פועל אצלן שעות נוספות, תדעו לשחק להן ברגש והמוח יהיה מנוטרל לגמרי. (בדיוק כמו נשלטים אגב, תעמידו להן את הזין והן יעשו הכל. כן, ״הן״). סטינו קצת מהנושא, אם הבחורה מתעכבת עם הבקשה בגלל שהיא מתביישת/לא בטוחה בעצמה/לא בטוחה בך. פשוט לוקחים את השליטה ממנה.

מתחילים עם משפטים של ״אני תמיד איתך״ בתוספת הוראה לשליחת הודעה בזמן מוגדר, אל תיפלו לעניין הודעות הבוקר/לילה טוב. קחו דבר מסויים כמו לימודים או עבודה ותשתמשו בו, בתחילת הלימודים/עבודה ובסיומם, זה יתן לה תחושה שאתה קצת שונה ושוב, חלק משגרת היום שלה.

ברגע שזה נטמע בה, השלב הבא הוא לבודד אותה. להרחיק אותה מחברות, משפחה, ידידים וכל יצור אנושי אחר שיכול לגרום לה לסטות מהדרך שאתה סולל לה. ברוב המקרים זה לא כל כך קשה ואני לא חושב שצריך להסביר איך עושים את זה. מי שירצה הכוונה, בפרטי.

כשהיא תרגיש שיש לה רק אותך, היא תתחיל לנדב מידע על התנועות שלה והמקומות שהיא נמצאת בהם לבד (כבר יש לנו תקדים עם העבודה/לימודים) ואז אנחנו חוזרים למצב האידיאלי שבה הבחורה עצמה מבקשת שתשתלט לה על החיים, רק שהפעם זה לא מפורשות. חשוב מאוד שבאיזה שלב בתהליך הדברים יבואו ממנה, שהיא תקבל את התחושה שהיא ׳שולטת באיבוד השליטה׳ שלה. שהיא ׳בוחרת׳ לתת לך אותה. אם זה לא יבוא ממנה, זה לא יחזיק הרבה זמן וחבל לבזבז עליה זמן.

זה כמובן רק הבסיס אבל מהשלב הזה כל אחד יכול לקחת את הבחורה לאן שהיכולות, המצפון והמוח המעוות האינדיבידואלי שלו רוצה.

ובוקר טוב גם לכם.

הייתה לי נשלטת דיי הרבה זמן, אחת קבועה כזו שבכל זמן שאני רוצה אני פשוט מורה לה להיות מוכנה בשעה מסויימת והיא הייתה מוכנה. הקשר שלנו לא היה של תן וקח, הקשר שלנו היה של קח וקח וקח וקח.
היא התאהבה בי, משהו שהוא דיי הגיוני בסוג של קשר כזה, קחו בחשבון שבהתחלה הייתי מאוד תומך ומאוד שם ומאוד עוזר. כששמתי לב שהיא כבר מאוהבת במידה מספקת המינונים של הנתינה ירדו והלקיחה עלו.

לקח לי המון זמן להתנשק איתה. התנשקנו רק לאחר כמה חודשים טובים, אני בדרך כלל לא מתנשק, לא מבין את העניין בזה.

היו לי הרבה קלפים עליה, (תמונות, הקלטות, סרטונים) כשהיה לי משעמם או שהיא הייתה מתנהגת לא כמו שצריך הייתי מאיים שאשלח אותם לאנשים שקרובים אליה מהמשפחה או מהעבודה שלה. הפרצוף שלה מתחננת כשהיא מתקפלת לאט לאט לכדור ליד הרגליים שלי היה מעמיד לי ישר.

אהבתי להתעלל בה, מאוד, היא הייתה סופגת את זה, נופלת ובסוף מצליחה לקום. אני אחסוך לכם תיאורים פיזים, אין באמת טעם שתקראו אותם.
אני כן אספר לכם שמעורר אותי להתעלל נפשית באנשים.

פעם אחת הודעתי לה להתייצב ולהיות מוכנה בשעה מסויימת, היא לא ידעה שאני מביא איתי עוד מישהי.
כשהגעתי היא שמה לב גם אליה, ניסתה לדובב אותי לפשר העניין ומה בדיוק הולך כאן. היא חשבה שמתוכננת שלישיה. בפועל מה שהיה זה שהיא הייתה קשורה מול המיטה ואני והבחורה שהבאתי עשינו אהבה מולה. כן, אהבה. נשיקות, ליטופים, ונילי לגמרי. אפילו ירדתי לה - מה שלא עשיתי אף פעם עם הנשלטת.
הסקס היה נחמד, לא משהו לספר עליו לנכדים.
אבל הפרצוף והבכי של הנשלטת, זה מה שעשה לי את זה, עשה לי את זה כל כך. הלב שלה נקרע, התרסק.

היא קיבלה אומץ ולא פנתה אליי יותר מאז, כשאני פניתי אליה היא לא ענתה וחסמה אותי בכל מקום אפשרי.
היא הנשלטת היחידה שאי פעם שעזבה אותי לפני שאני אשתעמם ממנה.