שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

My Story

כשמו כן הוא, הסיפור שלי.
לא הגעתי ליצור אויבים, באתי לספר.
לפני 8 שנים. 15 בפברואר 2016 בשעה 18:07

היו ימים. היו ימים שרציתי להרגיש, באמת. כשהייתי ילד זה היה מגיע בדיעבד. רציתי להרגיש את מה שהיא הרגישה בפעם הראשונה שהתנשקנו, באמת. רציתי להרגיש כשאותה נשלטת עזבה אותי. רציתי להרגיש, רציתי להרגיש משהו כשאבא שלי מת, משהו. לא יודע מה, השתוקקתי להרגיש כל דבר, רק לא להיות זומבי. היום זה עובר לי מהר. כשהייתי קטן יותר זה היה משגע אותי. כל פעם העלתי את רף האכזריות שלי. בשביל לבדוק מתי זה יזיז לי, זה אף פעם לא הזיז לי. הדבר היחיד שהזיז לי היה שזה פאקינג לא מזיז לי.


היום אני מקבל את זה, אני שלם עם עצמי. אני טכני, לגמרי, מכונה ומודע לזה. איש רע שיודע שהוא רע אבל משתדל להיות אחראי. אתמול הייתי גם רע וגם אחראי באותו רגע. אתמול היה יום האהבה. הייתי רע כי לא חגגתי אותו עם אישתי, הייתי אחראי כי זאת שכן הייתי איתה נשארה שלמה. זו ההיא מהפוסט למטה. היא סוף סוף הוכיחה לי כמה זונה היא יכולה להיות. זונה שיכולה לנהוג שעה לכל צד בשביל להפגש עם מי שמגדיר עצמו כפסיכופת, עם אחד שהיא לא יודעת עליו כלום, הייתה לה רק תמונה שלי ומה שסיפרתי לה על עצמי, כן, אפילו לא מספר טלפון, עדיין אין לה אותו.


נפגשנו בחדר, החדרים האלה של ה250₪ ל3 שעות, דווקא חדר דיי מסודר האמת, חוץ מהטלוויזיה, כל התחנות היו ברוסית משום מה. היא באה מסודרת, נקייה, קצת רועדת, הרבה חוששת. היא הגיעה עם תלבושת רשת מתחת, תלבושת שכבר דיברנו עליה. משהו שנראה עליה טוב אבל הייתי גם מוותר עליו בשניה. היד שלי הייתה בתוכה והיא ניקתה אותה, הזין שלי היה בתוכה והיא ניקתה אותו ואת הביצים ואת התחת. באמת, זונה למופת. את כל הזיוני שכל הבאנלים היא עשתה בהצלחה. דוז פואה. לקחנו הפסקה, שוכבים על המיטה, אני מראה לה תמונות של אחיינים שלי, זה תמיד עוזר לקירבה איתכן. מדברים על כל מיני דברים. כאלה אנחנו, מדברים על הכל עד שאחד מאיתנו חרמן.


ופתאום אני חרמן, שוב. אז היא מוצצת. והיה רגע אחד אתמול ששוב רציתי להרגיש, רק לרגע להרגיש. אני עליה, והידיים שלה מקובעות מתחת לרגליים שלי ואני סוטר לה, שוב ושוב ושוב ושוב והיא מנסה להתגונן אבל אין לה באמת סיכוי ואני ממשיך. עם כף היד וגב היד, עוד סטירה ועוד סטירה ועוד יריקה ועליה סטירה ועוד סטירה. היא מבקשת ומתחננת שאפסיק ואני כבר רואה את הדמעות שלה מבצבצות אז אני ממשיך וסוטר לה, יותר חזק והיא ממשיכה להתחנן אבל אני ממשיך, אני רוצה שהזונה תישבר. אני רואה את העיניים והשפתיים שלה מתכווצות והיא מתחילה לבכות. באותו רגע. רציתי להרגיש. לא הרגשתי אבל כן הייתי אחראי, חיבקתי אותה ואמרתי לה שמותר לה להתפרק ולשחרר, שזה בסדר. והיא בכתה עליי קצת. רציתי להרגיש.


ואז זיינתי אותה בתחת, היא מצצה, הורדתי אותה להריצפה, לחי צמודה לפרקט והיא ליקקה את הגמירה שלי מהפרקט. זונה טובה.

 

אגב, היא קוראת את זה גם אז אם מישהו מעוניין להסביר לה כמה מטומטמת היא יצאה לדעתו, הוא מוזמן. לי נראה שהיא דווקא נהנתה. ״נראה״, היא אמרה לי.

עומק של שליטה{שולטת} - בן זונה לא קטן אתה!ואני שןאלת למה?למה?למה?איך יתכן שבאיש אחד אלוהים לא נטע רגש אחד פאק רק רגש אחד!
האם זה יתכן?האם מישהו יכול להיות ללא חמלה?לפעמים נדמה שאתה כמו רובוט מכני בלבוש אדם כאלה שבונים ביפן!
תעזור לי להבין ....
לפני 8 שנים
My Story - פעם אחרונה שדיברנו הייתי בן זונה קטן אז אני לפחות מתקדם!

עכשיו ברצינות, אין ׳למה?׳ זה פשוט ככה, זה מה יש. ע״ע הפוסט הראשון שלי בבלוג.

תודה על התגובה שלך.
לפני 8 שנים
עומק של שליטה{שולטת} - עדיין חושבת שכן יש וזה חבוי בים רבדים!
אבל שוב זו רק תחושה שלי.....
לפני 8 שנים
aura - הי מיי סטורי. בדר"כ אני לא מגיבה למה שאתה כותב כי זה כואב לי מידי.
ההכרות שלי האישית עם פסיכופט היה ילד שגדלתי איתו מהגן, ובכיתה ח' רצח את הוריו ואחיותיו, ואחרי שריצה את עונשו תבע את הירושה.
הכרתי היטב את המשפחה, ואף פעם לא הבנתי. התיאור שלך של חוסר הרגש מסביר קצת.
זו הכרה שקשה להכיר בה. זו חווית חיים לא קלה.
ומה לגבי אושר? צחוק מכל הלב? שלווה שאתה חש כשמישהי מחבקת אותך?
אין את הרגשות הללו?
לפני 8 שנים
My Story - אקדים ואומר שלא כל הפסיכופתים רוצחים, דבר שני את מוזמנת להגיב תמיד במידה ויש לך משהו להגיד.

לגבי מה ששאלת. זה קצת סובייקטיבי, אם אני אבקש ממך לתאר תחושת אופוריה, תצליחי? יש דברים שמצחיקים אותי, מאוד. יש אצלי רע וטוב. אני לא יודע להגדיר את המילה ׳אושר׳. ואותו דבר לגבי ׳שלווה׳.

מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי. אם לא אז תגידי. תודה על התגובה שלך.
לפני 8 שנים
מאמא קפיץ - שאלה שלא קשורה לפוסט, אלא להגדרה של פסיכופת - אין לך רגשות בכלל או שרק כלפיי אחרים? כלומר, מה לגבי אומנות למשל (לא משנה מאיזה סוג )? מוזיקה לא מעוררת בך רגש? ציור? יש או היו לך חיות מחמד? מה הרגשת לגביהן?
לפני 8 שנים
My Story - אני לא יודע לגבי ההגדרה הכללית של ׳פסיכופת׳ אני יודע מה אני חווה בתור פסיכופת.

יש לי סגנונות מוזיקה מועדפים, למשל ג׳אז ואלקטרוני. לגבי אומנות אחרת כמו ציור/פיסול - אני לא כל כך מתעניין.

אני כן נוכח במגרשי הספורט מידי פעם, זה מקום טוב להוציא בו את העצבים בלי שיסתכלו עלייך מוזר מידי.

היו לי חיות מחמד, יש לי גם כרגע. אין לכלבה בעיות איתי ולי אין בעיות איתה. אני הסמכות החינוכית בעיקר, אישתי המפנקת.
לפני 8 שנים
מאמא קפיץ - ההגדרה של האינטרנט (לא ויקיפדיה) היא שרגשותיו של פסיכופת הם שטחיים ו/או לטווח קצר ושבכל מקרה הוא אינו יכול לחוש אמפתיה.
שאלתי דווקא על האומנויות האלה כי הן לא מערבות גורם אנושי כמו אומנויות הבמה. מעניינים הז'אנרים שציינת, בעיני הם מאוד טכניים ויחד עם זאת, לפעמים אני כן מתחברת, אבל אז זה לא חיבור רגשי.
מעניין מה תחשוב על תיאטרון פרינג' שהרבה פעמים מעוניין לעורר בך מחשבה, ולא רגש (להבדיל מהתיאטרון הרפרטוארי).
לפני 8 שנים
My Story - מוזיקה לא גורמת לי לדמוע מהתרגשות, היא עושה לי נעים באוזן, אני מוצא שהרבה פעמים נעים לי יותר להקשיב למוזיקה עצמה ולא לזמר כזה או אחר. אני מאוד אוהב כינורות (חפשי Lindsey stirling, מומלצת מאוד).

אני לא יודע לגבי תיאטרון. אני לא מרבה להגיע להצגות או מחזות.
לפני 8 שנים
אשת לפידות n​(שולטת) - אתה לפחות "אחראי"בשטח.
והסיטואציה שתארת זה בהסכמתה.ככה שלא רואה בסשן שלך משהו רע .
בקשר לאישתך אתה יודע טוב מכולם להתנהל פה,אז מה זה משנה אם חגגת את יום האהבה או יום הזיון שלו ציפית.
אתה רוצה להרגיש???מרוב רצון זה לא יקרה כנראה.הכל בסדר גם ככה אנחנו מרגישות פה במקומך.
לפני 8 שנים
My Story - אין סיבה לראות את הסשן כמשהו רע, הוא היה ההפך מרע. שנינו יצאנו בהרגשה טובה ועדיין בהרגשה כזו.

טוב לדעת שיש מי שמשתמש בחמלה שלא הגיעה אליי.

תודה על התגובה שלך.
לפני 8 שנים
Silkygirl​(נשלטת) - קראתי את הבלוג שלך.
כתבת:"רציתי להרגיש "- הבחורה הזאת או הסיטואציה הזאת עוררה אצלך משהו?
לפני 8 שנים
My Story - קראת את הבלוג או רק את הכותרת? אני באמת שואל. אני חושב שדיי ברור מהכתוב שלא הרגשתי, רק רציתי וגם זה עבר לי יחסית מהר.

הרצון לא התעורר בגללה, פשוט רציתי לרגע להרגיש בסיטואציה שקרתה איתה. כמו שכתבתי יש לי את הרצון הזה מלפני הרבה בזמן. אני עכשיו פשוט כבר מקבל את זה שזה לא יקרה.
לפני 8 שנים
פרהסיה - אתה חכם, אז רציתי לשתף אותך. בשנה האחרונה (ואולי שנתיים) לוקחת אנטי דכאוניים
שמכהים לי יופי את הרגשות. הרבה יותר נעים ומשתלם לחיות כך.
לפני 8 שנים
פרהסיה - תיקון - מקהים
לפני 8 שנים
My Story - דיני, תודה על השיתוף. זה לא מובן מאליו לשתף כך בפומביות (יחסית אבל עדיין).

בתור אחת שיכולה להרגיש וכרגע בוחרת שלא להרגיש (אני אומר בוחרת כי בפועל, את זו שמכניסה את הכדור לפה ובולעת אותו. לא המרשם שקיבלת) את יכולה למנות את היתרונות והחסרונות של כל אחד מהצדדים?
לפני 8 שנים
פרהסיה - בהחלט
לפני 8 שנים
My Story - אז אשמח שתעשי זאת.
או פה או אפילו בהודעה פרטית.
לפני 8 שנים
פרהסיה - אעשה זאת.
ורק לבינתיים - לרגש איכות דחוסה יחסית. מלכלכת. אני מעדיפה אוויר צלול.
לפני 8 שנים
My Story - אוקיי, תודה על הנכונות לשתף.
לפני 8 שנים
Lola'{Partial} - היית לפחות חוזר עם איזה ורד,
נבלה.

:)
לפני 8 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י