אז בהשראת משחקי פייסבוק חברתיים למיניהם- 10 דברים שלא ידעתם עלי (או שידעתם עלי רק חלקית):
1. בגיל שנתיים וחצי היה לי סרטן, לוקמיה. עברתי טיפולים עד גיל 5 בערך...המחלה הזאת השפיעה עליי לטווח הארוך גם פיזית וגם נפשית, תמיד הרגשתי אחרת מאחרים (ובייחוד שזה היה בשנים כאלה מוקדמות ומעצבות) בגלל מה שעברתי. תמיד ראיתי את עצמי כבנאדם מאותגר, שרוט, פגום. אני לא חושבת שזה משהו רע בהכרח. אני פשוט פגומה וטוב לי עם זה.
2. אני חושבת שעקב הסרטן, ובייחוד ההתמודדות בתוכו עם הרבה כאבים ועם סוגים שונים של כאב עשה אותי למזוכיסטית. אני מרגישה כמו גיבורה כשאני מתמודדת עם כאב, זה נותן לי הרגשת סיפוק.
3. יש לי זיכרון ממש טוב לפרצופים, ולפני שנה וחצי השתתפתי במחקר שנערך באינטרנט על super recognizers של איזו אוניברסיטה באנגליה. לפי התוצאות של המבחנים שלהם אני טובה ב90% יותר משאר האוכ' בזיהוי פרצופים, אבל לא הייתי ב98% שהם חיפשו ולכן הם ויתרו עליי 😜. בנוסף לזה יש לי זיכרון שמיעתי ממש טוב, ובאופן כללי הייתי מגדירה את עצמי כבעלת זיכרון טוב. לפעמים אנשים שלא זוכרים דברים ממש מעצבנים אותי.
4. כשגיליתי שאני נמשכת לבדסמ, זה היה דרך פורנו, בערך בגיל 15. באותה תקופה אהבתי לראות רק פורנו של לסביות ובאיזשהו שלב הגעתי לצפייה בשליטה של נשים על נשים (היה איזה ז'אנר של אלקטרו סקס והסרטונים שצפיתי בהם היו wired pussy נדמה לי...חחחח הייתי מכורה לזה) ומשם המשיכה שלי לעולם הזה התחילה.
5. מעולם לא נשלטתי ע"י אישה או שלטתי על אישה. נשלטתי רק ע"י גברים ושלטתי רק על גברים...ואני בכלל מגדירה את עצמי כפאנסקסואלית.
6. האורגזמה הראשונה שלי הייתה בגיל 9, והתגלתה במקרה ע"י זרם מים... זו עדיין שיטה אהובה מבחינתי לאוננות.
7. יש לי הרגל מגונה של קילוף העור שעל השפתיים. הרגל מגיל מאוד קטן, מעולם לא הצלחתי להיפטר ממנו.
8. אני סובלת מחרדה חברתית בערך מתקופת התיכון. אני לא מטפלת בה בתרופות או בטיפול קונבנציונלי. אני כן מנסה לשנות הרגלים שמרחיקים אותי מאנשים אחרים. אני עושה רפלקסיה על המודעות העצמית החמורה שלי ומנסה לספר לעצמי שהכל בראש שלי....לפעמים זה עובד ולפעמים לא, בכל מקרה... מנסים. היום מצב החרדה הרבה יותר טוב מאשר בשנים קודמות. אני מתקדמת בצעדים מאוד קטנים לעבר...משהו. לא יודעת. חיזוק? ריפוי? השלמה?....משהו.
9. השירה שאני כותבת כולה מאולתרת- אני יושבת מול דף או מול מסך המחשב ונותנת למילים להישפך. מעולם לא כתבתי שיר בהמשכים. זו דרך מעולה מבחינתי לבטא את עצמי ולפרוק רגשות כשאני מרגישה שאין לי למי לפרוק. אני כותבת לעצמי בערך מגיל 8 כדרך עיבוד רגשות, ושירה התחלתי לכתוב אולי בגיל 11. היו לי המון מחברות עם שירים שזרקתי לפח.
10. אני לא יודעת לקנא. אני לא חושבת שאי פעם קינאתי במשהו\במישהו\למישהו באופן משמעותי ומהותי. אני לא מבינה את הרגש הזה. להיפך, אני מרגישה צורך דווקא לפרגן. נתקלתי כבר בכמה סיטואציות שאנשים לא ידעו לקבל את הפירגון שנתתי להם.
וזהו להיום...שיהיה לילה טוב לכולם :)
