קשה לי לבקש...
קשה לי לבקש עזרה, קשה לי לבקש בקשות...מתוך מחשבה של מי ייענה לבקשות שלי, גרגר חול בעולם שכמותי?
קשה לי להביע את עצמי מול אחרים. כמעט תמיד עולות לי "מחשבות בדיעבד" שכאלה, שיכולתי לומר דברים הרבה יותר טוב, שיכולתי לנסח ולבצע הרבה יותר טוב, שיכולתי להצליח יותר.
אני תמיד חושבת על אנשים מוצלחים וזה מפחיד אותי. גם אני רוצה להצליח ולהשאיר איזשהו חותם בעולם, אבל תמיד מהדהדת בי המחשבה שעם כל האנשים המוצלחים בעולם, למה שדווקא אני אשאיר חותם? לעיתים אני עושה דברים שמבחינתי הם מובנים מאליהם ואילו לאחרים הדברים שאני עושה הם דברים רבי משמעות...זה קרה לי כמה פעמים ומאז אני תמיד בוחנת את מה שאני עושה ואומרת (מעין רפלקסיה עצמית).
אני מאוד רוצה להשאיר חותם בעולם שלי, בגילגול החיים הזה שלי, של אני. ואני בינתיים לא מצליחה. נראה לי שאצליח ללמד אחרים שיעור בסבלנות. יש לי המון המון סבלנות, אין לי ברירה. אני מתקדמת בקצב האיטי שלי, כמו צב. לפעמים זה מתסכל אותי נורא. אני פשוט יודעת שאצליח בחיים שלי, אני אצליח להיות מסופקת, אני אצליח להיות מאושרת...פשוט כי יש דברים שיודעים. זה פשוט מצריך המון המון סבלנות כי על מנת להגיע לשם אני צריכה להתגבר על כל כך הרבה חסמים שהם כל כך דימיוניים, אבל בראש שלי הם כל כך אמיתיים עד לרמה של שיתוק.
אני רוצה להגיע למצב שאני מסתכלת אחורה ואומרת לעצמי "אני כל כך גאה בי שהצלחתי לעבור את זה". כבר היו לי אפיזודות כאלה כי אני גאה בי על הרבה דברים. אבל אני רוצה להתקדם יותר, ואני תקועה.