|
|
|
לפעמים, כשמשעמם לי או כשאני עייף ומנומנם, או כשעברו כמה דקות מאז הפעם האחרונה שזה קרה, אני מביט בנשים סביבי - הסמנכלית מהעבודה, גיסתי, השכנה מתחנת האוטובוס - ומנסח להן את הפרופיל המתאים האפשרי לאתר זה.
יום אחד אני אשן כמו שצריך ואז אני אתחיל לדבר בהגיון, ואז באמת לא תבינו אותי.
זה לא בסדר - כתוב בחוזה שמגיעה לי שפעת, לפחות של יום וחצי, בכל שנה.
השנה לא קיבלתי, ועכשיו מלחמה ואי אפשר.
אשקול להגיש קובלנה רשמית על כך.
להציץ לך לארונות ולמגירות זה לא פחות מסקרן ומספק מלהציץ לך לעירום.
קיבלתי הודעת טקסט בנושא "איך להפוך את הממ"ד לעוגן".
אני מעט מטושטש ולרגע חשבתי שזה "עונג".
דווקא יותר מוצלח.
תפסיקי עם היללות האלו, את מעירה את כל ההורמונים!
תמונה מן העבר
החלומות מהם עשויים חומרים
להציץ
חו"ל
עופר לא בוכה
המרשימה
סוכנות בילוש
יפה
2000
זין בכוס
האורחת
בלילה בטיול השנתי בכה אחד הילדים ואמר למורה "אני לא מצליח להרדם".
שאלה המורה "מה אתה עושה בבית כדי להרדם?"
ענה הילד "אני שוכב ליד אמא שלי ושם לה את האצבע בפופיק".
המורה היתה קצת מבולבלת אבל כדי שהילד יירגע ויפסיק לבכות אמרה לו "טוב, בוא שכב לידי עם האצבע בפופיק"
מקץ כמה דקות לחשה לו המורה במבוכה "תראה... זה לא ממש הפופיק שלי שם..."
ענה הילד "זה בסדר המורה, זאת גם לא האצבע שלי".
מאז המלחמה לא שתיתי אלכוהול.
לא אוננתי.
לא ראיתי סרט.
לא ניגבתי חומוס.
לא כתבתי שירה.
לא קניתי בעליאקספרס.
מה הבריחה שלי?
עם השנים אני נהיה יותר משעמם.
אין מה לחפש אצלי.
קרה פה ושם שמי שאהבה אותי אמרה לי מדוע היא אוהבת אותי.
אבל אלה ששנאו אותי מעולם לא אמרו לי מדוע הם שונאים אותי.
נשארתי תמיד עם ניחושים ועם הדברים שאני שונא בעצמי.
וזה לא בהכרח זהה.
