סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ילד כותב בתוך דלי

לפני 4 שנים. 26 במאי 2020 בשעה 8:04

את זוכרת שהיית בפגישת עבודה? זוכרת את התחושה הזאת, כמו רעב שממלא את הפה ברוק, אבל בתוך התחתונים שמתחבאים בין הירכיים הצמודים שלך?

 

את זוכרת אותי מתחת לשולחן? יושב שם כלוא בתוך החום, נעטף בריח הזיעה והתשוקה שלך, צולל לתוך סיפוק התשוקה שלך. זה כל מה שאני שם, כשאת עובדת.

 

את זוכרת שעמדתי מולך, שרצית לראות את הזין שלי עומד? שעיסיתי את רגלייך אחרי כל היום הזה?

 

את יודעת שאני מתרגש, את יודעת שאני לא נושם. שוכב שם על הגב. הרגל שלך קצת דורכת על הזין, מרגישה איך הוא עומד. האצבע שלך מתקרבת אלי, מתחילה לעסות ולשמן. את מחייכת ולוחשת. לוחשת ומחייכת. וזה הכוח הכי חזק שלך עלי. כל הרגעים האלה שלי עבורך, שאין אותי יש רק את מה שאת צריכה - כל הרגעים האלה עכשיו בקצה האצבע שלך. בחיוך ובלחישה.

 

"אתה שייך לי"

 

"אתה מפחד. אתה מתרגש"

 

"אתה רוצה את זה עכשיו. אתה רוצה את זה יותר מהכל"

 

"אני אחדור לא כדי להכאיב. לא כדי להשפיל. אני אחדור כדי לחדור אליך. כדי לתת לך"

 

האצבע מעסה בתוכי. היד שלך מלטפת את השיער שלי. את לוחשת ומסתכלת. מסתכלת ולוחשת.

 

"אתה מוכן"

 

ואת מתקרבת עם המותניים שלך. עם כלי החדירה.

 

"עכשיו אתה יכול להגיד"

 

אני מנסה לנשום. מנסה להסתכל. אין דרך חזרה. הכל עומד להשתנות מעכשיו.

 

"תגיד"

 

 

"אני רוצה את זה, אמא"

 

 

אני מרגיש את זה בתוכי...

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י