לפני 4 שנים. 1 ביוני 2020 בשעה 6:43
בחיים לא חשבתי שזה יקרה לי.
שאת עומדת ואני על הברכיים. את מקרבת ואומרת לקק. מוציאה, סוטרת, נוזפת.
לאט לאט הכל יותר קיצוני. יותר עוצר נשימה.
היא שם רואה. איך אני שלך. וגם היא.
איך את אומרת לה שאני שייך רק לך. איך את קוראת לה בשמות. מעליבה וזה כמו אוויר לנשימה. אני מסמיק עם הפנים בתוכך, והיא יודעת שזה נכון ככה.
אני לא נושם. לא יודע מה קרה לי.