שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

ילד כותב בתוך דלי

לפני 4 שנים. 8 באוקטובר 2020 בשעה 5:25

אני יוצא לריצה בבוקר וזה הכי לנשום שיש לי כל היום. ואני רואה את כל הנשים הבוגרות שהולכות ורצות ומזיעות. אחר כך אני יושב באמבטיה עם עיניים עצומות.

 

בת הזוג שלי שמנה. היא לא אוהבת את זה. קשה לה עם זה. אני מסתכל עליה גם בחושך. אני עוטף אותה בחיבוק ונהיה יותר גדול ממנה.

 

הפעם הראשונה שראיתי כרס של אישה היתה בגיל 14 בערך. עד אז חשבתי שרק לגברים יש. אני יודע, זה טיפשי. הייתי בהלם מזה. גם זה טיפשי. בהיתי בה ורציתי להישאב לשם. עד היום אני חושב שיש לי את המבט הזה.

 

פעם חשבתי שיש לי יכולת לדעת איך נראה גוף של כל אישה דרך הבגדים. כולל קפלי עור, נמשים, סימני מתיחה, אפילו צבע ורוחב פיטמות. לפעמים אני עדיין מנסה.

 

בכלל, לפעמים אני עדיין מנסה דברים שאני כבר יודע להצליח בהם.

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י