לפני 3 שנים. 10 בנובמבר 2020 בשעה 13:23
לפני כמה שנים התעורר בי הצורך הזה שהוא תערובת של כניעה, מבוכה, חולשה, צורך בכל התחושות האלו יחד, בתערובת שזוחלת ומקבלת חיים ומערבבת את עצמה.
הייתי עם בת זוג אחרת אז. משהו גרם לי לאבד את עצמי לכמה ימים. עשיתי את עצמי עובד, אבל כמו סם נפלתי לשיחות וצ'טים של שעות, מחכה שיקרה מה שבדיוק אני חולם, מאונן ימים שלמים על מילים ומחשבות, ובכלל לא מילים ומחשבות על מין.
לא ממש חייתי.
מישהו הורה לי לתת לו תחתונים משומשים שלה. גנבתי לה מהכביסה, שמתי בשקית, הנחתי במקום מדוייק שהוא תיאר לי.
לא ראיתי אותו, הוא כנראה לא ראה אותי.
כל פעם אני פוחד ליפול שוב לתקופה כזאת, והתחתונים האלה לא יוצאים לי מהראש.
