ילד כותב בתוך דלי

לא יושבים בבתי קפה, אז לוקחים קפה טייק אווי ויושבים על ספסלים מסביב. כל הקבועים והמתחלפים שם, וגם היא.

היא בערך בת 60, לא יודע בדיוק. יושבת מולי, מחייכת חיוך שיודע משהו, מרימה את הרגל היחפה את הספסל לידה ומדליקה סיגריה.

אני לא מסיים את הריצה ליד הבית שלי, כדי שיהיה לי עוד מרחק ללכת ולשחרר את השרירים. מוקדם בבוקר בדיוק ברגע הזה ראיתי אותה יוצאת לחצר. לא ידעתי שהיא גרה שם. הפעם היא גם אמרה לי היי ומה שלומך. סמול טוק על הבוקר, על הזריחה, על הריצה שלי, על הזיעה, על הקפה.

אני מוצא את עצמי אצלה בבית, נשלח אל המקלחת בלי לחשוב על זה שאין לי בגדים להחלפה. היידיים שלה מזדחלות ועוטפות אותי מאחור, עם אותו חיוך. אני מסוקרן מהגוף הבוגר אבל לא בוהה כדי לא להביך. מתחת למים החמים היא מתחילה ללטף לי את הזין לאט, מלטפת לי את הידיים ומניחה אותן על הקרמיקה הלבנה.

והאצבע שלה לוחצת חזק, נכנסת לי לתוך פי הטבעת, לתוך החור. והיד השניה עדיין מלטפת את הזין שעומד חזק, והיא אומרת תשתחרר, והיא נותנת לי מגבת ומסמנת את הדרך לחדר השינה.

מסובבת אותי שאשכב על הגב. אני צריכה לראות את הפנים שלך, היא אומרת, שוב עם החיוך הזה שיודע הכל. והיא רואה את המבט שלי על הסטראפאון שכבר חגור, על הבטן הרכה שלה, על החזה הלא זקוף. והיד שלה מעסה לי שם למטה עם משהו שמרכך ומשמן, והיא מכוונת, ולוחצת, וזאת יותר כואב מהאצבע שלה, אבל אותו סוג של שיחרור.

תנשום היא אומרת. פה אתה נושם.

היא מכבה את הסיגריה ושותה מהקפה. הרגל שלה עדיין יחפה על הספסל. אני מנסה לשתות גם.

תנשום, אני אומר לעצמי. תנשום.